איך להגיד קצת יותר כן ופחות לא עושה המון.
כשירדתי במדרגות מצאתי אותך שם,יושבת ומדברת עם אחותי ואמא שלי.
חח כמה שהן צחקו על המבט המופתע שלי.
איזה חיוך היה לך.
הסדר הראשון מאז שאתה הלכת שבאמת נהנתי בו.
כמה שנהנתי.
גם היא הייתה שם,חזרה סופית.
ואתמול? אתמול זכיתי בכל הקופה.
כמה חייכתי ואחרי המון זמן (שלוש שנים?) גם צחקתי.
חח כמה שצחקתי.
המבט על הפנים של אמא שלי עשה לי כל כך טוב.
והמבט על הפנים שלה עוד יותר.
שכחתי כבר כמה טוב לי עם המשפחה,
עם הבני דודים המדהימים שיש לי.
חח כמה רצתי,ברחתי מהן,גיליתי שלמרות הזמן לא איבדתי מהכושר שלי
לא הרבה בכל אופן חח
בכל השכונה רצנו - כמו שעשינו כשהיינו יותר קטנים,
כשהיינו "חבורה" של בני דודים,כשהיינו משחקים בתפקידים,
כשהיינו רצים בכל השכונה וצוחקים כאילו לעולם לא נגדל.
אחי הקטן פתאום יצא מהדלת ורצה להצטרף גם הוא,
אז הלכתי אליו,הרמתי אותו ושמתי אותו על הכתפיים שלי..
הרבה זמן לא יכולתי לעשות את זה.
הלב שלי זעק לעזרה אבל התעלמתי
הרבה זמן לא הרגשתי כל כך חי,
הרבה זמן לא הרגשתי בן 19.
אז כן,שילמתי על זה אחר כך..אבל למי אכפת? אני יודע שלי לא חח
שיהיה לכולכם חג שמח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
