היום, כאשר ביליתי את הבוקר בבית החולים יצא לי לחשוב לא מעט.
על כל מה שהיה בזמן האחרון,על כל מה שיש ועל מה שמתקרב.
היום התאריך כ"ה בכסלו,נר ראשון של חנוכה..עוד שנה.
הסתכלתי מסביב,ילדים מאושפזים במחלקה האונקולוגית בחנוכה,
אני זוכר ימים שגם אני הייתי כאן.
יש כמה פרצופים מוכרים..היום הם כבר לא מחייכים כמו אז,לפני שלוש שנים.
לא יודע למה אבל תמיד יש לי תחושה של איזשהי תקווה קטנה כשאני נמצא כאן.
למה? אני לא יודע. אולי בגלל שהילדים האלו כאן מבינים את החשיבות שיש בחיים,
הם מבינים כמה הם יקרים,כמה צריך לנצל אותם.
הם מבינים כמה כל צחוק חשוב,כל חיוך,כל שנייה ושנייה ביום.
הם מבינים את המשמעות של להיות "כלוא" מבינים ומעריכים כלכך את המושג של "חופש"
וכלכך צמאים אליו.
הם מעריכים כלכך אנשים שבאים להעלות להם את המצב רוח (ליצנים רפואיים וכד')
ולא מתייחסים אליהם כאל מובן מאליו.
אני זוכר את עצמי יושב פה במקומם,מודה על כל נשימה,על כל צעד שזכיתי לעשות.
שמח על כל יום חדש,כל בוקר מחדש.
בעודי יושב וחושב על זה ילדה קטנה..בת 7 לכל היותר עברה על ידי יחד עם מישהי שנראת כאימה.
הילדה לובשת כובע צמר שחור על ראשה הקירח,לבושה בחלוק בית החולים ,עם לחיים סמוקות ומחוברת לאינפוזיה ועם צינור הנשמה.
כשהיא קלטה את מבטי היא נעצרה,הסתכלה עלי וחיוך מאוזן לאוזן הופיע לה על הפנים.
החיוך שלה חימם לי את הלב כלכך..כאילו השכיח ממני הכל,עד שנענתה למשיכה העדינה של אימה להמשיך ללכת.
בפעם השנייה שראיתי אותה הבוקר היא כבר לא הלכה לבד אלא הייתה על ידיה של אימה שהחזיקה כיסא גלגלים,הניחה את הראש של כתפה וכל הצבע
נעלם מפניה - לבנה כמו קיר היא הייתה. עינייה חצי עצומות כמתרכזות בכאב כשהיא סותמת את האף עם אצבעותיה הקטנות.
אבל משהו אחד לא השתנה בה..כשהן עברו על ידי היא הרימה קצת את הראש ושלחה לי שוב חיוך - אומנם הוא היה קטן אבל זה היה חיוך.
חיוך תמים וכלכך אמיתי.
המשכתי לעקוב בעיני אחריהן,ממש לפני שנעלמו הילדה הקטנה שלחה לי נפנוף אחרון ואז הן נבלעו בתוך המעלית.
באמת שאני מקנא בילדים האלה.
מוזר אולי אבל אמיתי.
בחיים לא פגשתי ילדים יותר מדהימים מהילדים שיש שם,במחלקה האונקולוגית.
הלוואי וכל אחד מהם ירגיש שוב את ההרגשה של חופש.
אבל חופש אמיתי,לא כמו שאני קיבלתי,אמיתי.
השריפה הזו נוראית.
כלכך הרבה נשמות,כלכך הרבה אנשים.
בלתי נתפס.
יהי זכרם ברוך.
חנוכה שמח? עלק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
