לעלות לגג,
לשבת על המעקה עם רגל אחת באוויר,
להישען על העמוד מאוחריך..
להסתכל על הנוף של יער ירושלים והר הרצל
כמה שאני אוהב את ירושלים.
ולהרגיש פתאום איך הכלבה באה,
עולה ומשעינה את הראש על הכף רגל שלך..
הכלבה הזאת תמיד יודעת איך לגרום לי לחייך חח
אז אני זז קצת כדי שתוכל לבוא על ידי..
והיא עושה את זה.
ואז חוזר להסתכל על היער..
אפשר לראות שם קבוצה של איזו שהיא תנועת נוער באמצע פעולה..
אולי צופים..
כן,אני חושב שאלו היו הצופים.
וזה מזכיר לי שחשבתי להתחיל ללמוד..
הבעיה היא רק שאני לא יודע מה חח
טוב,גם זה יבוא..
חשבתי על השבוע האחרון..
הילדה שאני הכי אוהב הייתה כאן,
עשה לי רק טוב להיות איתה.
באמת שרק טוב.
האמת,אני חושב שחייכתי באמת רק כשהיא הייתה על ידי..
מה שהיא גורמת לי.
ואני יודע מה אני רוצה..
אני רק רוצה לבלות את הזמן שלי איתך.
All I want to do is spend my life with you
די איבדתי את עצמי..
לא יודע מה נסגר.
המצבי רוח שלי משתנים כמו אישה בהריון.
לא יודע מה יש לי..
התחרפנתי..
לא נורא,יעבור בסוף.
די,חפרתי.
ההורים הביולוגים שלי התקשרו היום,
רוצים להיפגש.
והיה כל כך בא לי להגיד להם שיעזבו אותי כבר בשקט,
שאין לי בעיה להיות איתם בקשר ואני אפילו אשמח,
אבל די,חפרתם. אני לא הבן שלכם. תפנימו.
אבל רק אמרתי להם שבכיף,רק לא היום.
אם הם היו מכירים אותי הם היו מבינים שמשהו לא בסדר.
אבל הם לא מכירים אותי..
ואז קוראים לעצמם ההורים שלי.
פתטי.