אוי אני שונא יום הולדת שונא את הברכות (הלו התבגרתי), שונא את הפרחים (אני עוד חי ),שונא את חשבון החשמל שתמיד מגיע באותו יום (מה אני יעשה קר??!! )שונא לגדול בשנה, שונא את העוגה עם הזיקוק שבילתי אפשר לכבות אותו (כי מעל שלושים אין מקום לנרות על העוגה ), למה תמיד ביום הולדת שלי אלוהים בוכה (יורד גשם ) עשיתי לו משהו?, מה הוא בוכה? מה עשה טעות עכשיו הוא נזכר?? אני שונא יום הולדת שונא!!!!!!!!!!!!!! .

אבל אם כבר יום הולדת אולי נעשה דוח מצב?, בוחן פתע לחיי רגע לפני שאני מגיע ל 40(מפחיד).

אז ככה

הילדה הגדולה שלי דומה לאחותי, דמיון מדהים היא כל כך דומה לה שלפעמים אני קורא לה אלה, לומדת ביד לחמישה (נראה לי שינו לו את השם )היא כבר בת 8, אבל עדין יש לה מבט שובב ותמים, לא פעם היא מזכירה לי שגם היא שם וזה קורה בדיוק בזמן שאני מחמיא לאחד מאחיה הקטנים "אבא גם אני אוכלת הכל", בדומה לרוב הילדים בגילה ברגע שהיא מביאה חברה אני ושאר בני הבית הופכים לחמצן, אחד הדברים שהורסים אותי בגללה זה לחזור בלילה אחרי יום עבודה ולהבין שהיא ישנה אצל חברות והמיטה שלה ריקה, האמת אני מתקשה להיזכר שבילדותי ישנתי אצל חבר או שכן אבל אולי הזמנים השתנוואני נכנס לקטגוריה של ווינטג" .

האמצעית כמצופה מילדת סנדוויץ היא יוצרת את הצחוקים בבית ולדעתי גם אחרית להם במודע כן... במודע היא אחראית על כל התשובות השליליות כל הלא, לא אוכלת, לא משחקים איתי, לא הספקתי להכין שעורים אבל זה לא אומר שהיא לא ילדה חכמה ההפך היא מדברת כמעט כמו בת עשרים ואסור להגיד לידה שום דבר שאתה רוצה שישאר בסוד כי היא מזמרת חופשי על הכל....על השכן ,על בית הספר על הדודה שרוצה להחליף רכב ולמה? ועל יום הולדת שלי ועל ההפתעה שאישתי תכננהלי לכבודה ועדיין היא מעדיפה ללכת יחפה גם כשהרצפה במינוס 3.

היא מדברת שני שפות עברית ומרוקאית עילגת, בזכותה אנחנו מדברים בבית אנגלית כדי שהסודות ישארו שלנו אבל לאחרונה גובר החשש שגם אנגלית היא בקרוב תדע ואז התחלנו ללמוד רוסית.

כל שנה היא מחכה ליום ההולדת שלה שזה מתחיל בערך שניה אחרי שנגמרת הקודמת.

לעומתה אבא שלי מעולם לא חגג יום הולדת ולא בגלל שהוא לא רצה יותר בגלל שהוא לא מצא את זמן לבחור תאריך, בין לגדול בישראל המתפתחת ובין לדואג למשפחתו החדשה ולמה אין לו תאריך יום הולדת אתם שואלים?, מפני שסבתא ז"ל אמרה שהוא נולד בגשם הראשון אז התאריך הוא 0.0.0(ישו).

והקטן עדיין בגן והוא שייך לדור האייפון המחשבים והפליסטיישן הוא מסוגל לשבת מול המסך עם הפליסטיישן או מול הטלוויזיה מבלי להזיז שריר כמעט יום שלם, לדעתי את זה הוא קיבל מאביו כן גם אני (עד היום ) מרוכז במסך מבלי להניד שריר.

הקטן כמו כל בן חולה על קראטה ועושה תנועות של עטלף בטוח שספיידרמן גר בעיר הגדולה ורובוטים הם רק עניין של זמן וגם הוא כמו אביו ניסה כדורגל ל 10 דקות וגילה שהוא מעדיף להיות זה שמוסר ולא זה שימסרו לו (קשה לו לדחות סיפוקים ) .

על אף שמלמדתי אותו מה שלימדו אותי לפניו שעדיף לתת את המכה הראשונה חזק ככה שלא תהיה מכה שניה, אבל על כל מקרה עדיף שידעו שאתה חזק מאשר תצטרך לעשות בזה שימוש והיא לכך ובהתאם לזה הוא עושה לנו בגן .

אז ככה שלעומת הדורות הקודמים מצבי די טוב, יש עבודה, יש משפחה, יש ילדים יש אישה (עליה צריך לכתוב עמוד לבד לטוב ולרע )ויש מדינה והיא די יציבה כלכלית ואויביה עסוקים במלחמת הישרדות קשה .

בגילי לאבי היו כבר ארבע ילדים זה היה בשלאי מלחמת לבנון והוא נאלץ לנסוע כל יום ללבנון לפתוח נתיבים לצה"ל במהלכם הוא נפצע פעמים, פעם ראשונה הוא עלה על מוקש ופעם השניה טנק רסק את הרכב שבו הוא נהג .

בין לבין הוא היה מוצא זמן לקחת אותנו בשבתות לכנרת, פעם בחמש שנים למלון, ובאירועים משמחים למסעדות שבאותה תקופה הכוונה לשאוורמה, פלאפל ועם קצת מזל פיצה, כן בשנת שמונים לא היו פה יותר מידי מסעדות (כי לא היה מי שיכול להרשות לעצמו )אבל היתה מדינה היא היתה פצועה ממלחמות היא היתה קרועה בין ימין לשמואל היא היתה אחרי אנפלציה קשה אבל היה היתה שלו ושל בני דורו.

סבי זל מצד אבי שבוא היה בגילי היו לו כבר 6 ילדים והוא היה דוחף עגלות בבית החולים, את הכסף הוא היה מקבל בלירות ואיתם נוסע לכפרים של השכנים (הערבים ) כדי להביא ביצים חלב ויתר מוצרי יסוד שבאותה תקופה לא היה פה את הדרך מבית החולים לעפולה עלית הוא היה עושה ברגל יום יום ומעולם הוא לא למד לשחות ולא הוציא רישיון את רוב זמנו הוא בילה בלפרנס את משפחתו ומכיון שחמישה מתוך ששת ילדיו היו בנים אז גם מצוא זמן להתנצל על כל התעלולים והבעיות שהם היו עושים לשכנים שבשכונה, ובימים שהמשפחה היתה מתאספת אצלו בבית הוא היה מדליק את הגריל ומפליא במיטב הבשרים שלא היו מביישים ארוחות של מיטב עשירי תבל .

היום כשאני כבר מתקרב ל 40 אני מסתכל על התמונה של סבא שלי שתלויה פה במשרד, מסתכל עליו ומבין שמצב ילדי טוב ממצבי בגילם, ומצבי טוב ממצב הורי בגילם וכך גם הם מול הדור של הורים, אבל בכל זאת הדור הקודם של סבי שהגיע לארץ בלי כלום שבכל יום היתהפה מלחמת הישרדות כלכלית קשהבכלל לא היה בטוח שתישאר מדינה , אבל דבר אחד יאמר לזכותו לעולם לא התלונן שרע לו שקשה לו ,שאין לו ובקשר למותרות כמו מסעדה אני לא כל כך בטוח שהוא טעם הי פעם (למרות שהבישול של סבתא שלי עוד ירשם בספרי גינס ), והטיסה היחידה לחו"ל היתה הטיסה שלו מעירק לישראל ורק בטיסההזאת הוא נח הכל יתר הזמן הוא עבד .

אז נכון להיום מצבנו טוב ממצבם והוא משתפר עם השנים .