לגו 2012

השנה היא1900 ומשהו, ההורים שלי החליטו להפתיע את הילדים (אנחנו) ותוך כדי למצוא דרך להעסיק אותם, כך שיהיה להם פחות רעש באוזניים ויותר שקט אז הם קנו….לגו, כן לגו הרבה חלקים קטנים צבעונים עם יכולת מדהימה להתחבר לכל מיני צורות ומבנים, משם הדמיון שלנו (הילדים) היה משתולל, פעם זה היה תחנת דלק למכוניות מרוץ ופעם זה היה ווילה בכפר של לוחמי הנינגה (מה זה היה האופנה).

תהליך הבניה אינו חלק מהיצרתיות והחלק החשוב של המשחק, תהליך הבניה מסובך וממושך אבל מיד אחריו מתחיל החלק השני של יצירתיות המשחק. בכל פעם המשחק סבב סביב המוצר הסופי שאותו יצרת בדמיונך החורק.

עכשיו אחרי תקופת חיים של מעל ל-20 שנה התפקדים התחלפו והרני לבוש בחליפת האבא (מגשים את הבקשות והכספומט המשפחתי) ואחרי עשרות בקשות של השובב הקטן "תקנה לי פליימוביל" (פליימוביל זה הלגו של שנות 2000) "פלימוביל של דרקונים ואבירים" הוא לא שכח לציין טרם הזמנו את הצעצוע החדש.

הוצאתי מעל 900 ש"ח עבור לגו שזה סכום דמיוני ומופרז ללגו, במחיר זה הייתי קונה לו כרטיס טיסה ליורו-דיסני או מפנק את עצמי ב…יש חוק עכשיו נגד זה אז אני ישתוק אבל כשהילד מבקש אתה נמס.

בשבת בבוקר אחרי יומיים שהקרטון עם הציורים של הדרקונים עמד על ריצפת החדר, ביקשה ממני האישה לעשות לה טובה אישית (מתי היא תחזיר?) "תרכיב לשובב את המשחק, תראה לו איך משתמשים בלגו, תלמד אותו להשתמש בדמיון שלו...מי יוכל ללמד אותו להשתמש בדמיון אם לא אתה, הרי אתה רגיל לדמיין" (רוסיות) הלהיבה אותי האישה, האמת שהיתה בי "הדודה" (תולעת) שקרסמה בי ללמד את השובב הקטן את רזי הלגו, פעולה כזאת יכולה לקחת לי משהו באזור השלוש דקות ומשם השקט ישרור בבית בזמן שהוא יפעיל את הדמיון ויבנה את מיטב היצירות.

זהו שפה טעיתי ואת זה הבנתי מיד כשפתחתי את הקרטון באותם רגעים ממש פי נפתח, עיני נפערו לרווחה למראה אלפי חלקיקים קטנים המלווים בחוברת צבעונית בעובי של ספר תנ"ך ואולי קצת יותר. החלקים הם בגדלים וצורות שונות, משהו שלא היה מבייש את איקייה, ברגים מפלסטיק, כנפיים וחלקי אבן....קמתי לרגע, "אני צריך כמה דקות לקפה" הכרזתי.

בדרכי למטבח נתקלנו אני והאישה אחד בשניה ועל פרצופה חיוך מרוח "נו סיימת?" מצחיק עניתי לה מצחיק, "נבהלת?" עקצה אותי האישה, התעלמתי והמשכתי לכיוון מכונת האספרסו.

שלוש שעות אחרי ולחץ חברתי לא מתון בכלל של הילדים וכמובן זלזול של האישה (שלא יודעת להבריג בורג) חזרתי אל החוברת ואל אלפי החלקיקים, פתחתי את הספר והתחלתי להרכיב חלק חלק, בורג לקסדה, כנף לדרקון והמשימה לקחה כמעט את כל השבת כל המשפחה עסקה בבניית טירת הדרקונים. אני נורא רוצה להגיד שזה היה זמן איכות עם המשפחה אבל לא, זה היה יותר קרוב לזמן עצבים מול החלקים ועשרות הדעות של כל הסובבים. היתכן שכדי לבנות את הלגו של דור העתיד צריך להביא מהנדס קבלן בנייה וארכיטקט? לא יתכן שילד בגיל 6 יכול לבנות דבר כזה וגם לא ילד בגיל 35 +!

אחרי שעות של עבודה, ניסורים, שבירה, זיעה קרה ועשרות חלקים שלא מצאו את מקומם בטירה (מה אני אשם זה בטח רזרבה), יתרת החלקים מצאו את מקומם בפח שזה גם מקום מכובד…כן הטירה מוכנה, הדרקון נעמד למעלה החיילים במקום ואני רצתי למקלחת לשטוף את הבושה, סליחה את הזיעה מעלי.

אחרי מנוחה קצרה הכנסתי את האישה לראות את המוצר המוגמר ולתדהמתנו השובב הקטן מעיף דרקונים ולוחם בתעוזה נגד הפולשים האכזרים.

אולי בכל זאת היה שווה אבל עדיין הלגו שלנו היה הרבה יותר מעניין והרבה יותר יצרתי והרבה יותר זול ….אז למה למה לסבך כל דבר.

חפשו אותי בטויטר