במהלך השבעה של אימי ז"ל (עדיין זה קשה לכתוב את זה ), עברו בתוך אוהל האבלים מאות אנשים ביום ואני לא מגזים, היו הרבה רגעים בלתי נשכחים ועל אחד מהם אני הולך לספר לכם עכשיו .

אני יושב, ראשי מורכן על מזרון בקור של חודש פברואר קפוצ'ון על הראש ודיכאון כבד בלב, אבי שישב באותו הרגע לצידי ידו נגעה קלות בברכי "ארז הוא לחש אתה מכיר אותו? " הרמתי את עיני ומסביבי עשרות אנשים יושבים ומביטים בנו במבט כואב אפילו מרחם, מי מהם שאלתי?, "הבחור השמן שיושב בפינה", הסתכלתי על הבחור שישב בקצה האוהל לבוש קצת מרושל נראה עייף אבל מוכר הוא... לא, אני לא מכיר אבא לחשתי ...שתיקה של אולי שלוש או ארבע דקות מילתא את החלל, חזרתי להביט באבא שהשתתק לרגע ולפתע שוב ראיתי דמעות ממלאות את עיניו, אבא שהוא איש חזק בלי עין רעה שמר את הדמעות לימים שאחרי השבעה, כדאי שאנחנו לא נשבר סביבו ולכן הופתעתי לרגע, מי הברק שמלא את עיניו ההעייפות והשבורות.

אבא, קרה משהו שאלתי?, "אח שלו נהרג בתאונת דרכים לפני 43 שנים, אנחנו ההינו חברים טובים ממש אחים, איזה גבר הוא היה כבר אין כאלה!! הוא סינן בין שפתיו.

שוב הסתררה דממה. אבא, שאלתי מה נזכרת בו עכשיו? העיינים שלו שוב התחילו לדבר, כאשר עזרא(אחיו) נהרג נשבעתי שאם יוולד לי בן אני יקרא לו על שמו "עזרא", רק אמא רצתה שם מודרני אז החלטנו על ארז, כן אתה קרוי על שמו, אבל בכל זאת שתדע, זה חשוב שתדע אפילו משפחתו לא יודעת!!.

שוב עברו להם דקות של שתיקה והבחור המגודל התקרב אלינו והתעניין בשלומנו, אבא הפנה תשומת ליבו אלי ואף עשה בנינו היכרות קצרה, תכיר אמר לו אבא זה ארז בני הבכור, והוא קרוי על שם אחיך עזרא. המבט שלו קפא, העיניים נפרעו לרווחה, על שם אחי? גם עיניו התמלאו דמעות ריגשתם אותי לא ידענו אני חייב לספר בבית .

מאותו היום חיפשתי באינטרנט את סיפור חייו של עזרא יוסף, אבל כנראה שהזמן עשה את שלו ובאותה תקופה בקושי היתה מצלמה, ולכן גם בקושי שיש תמונות שלו למשפחה, ובטח שלא לדבר על אינטרנט, אחרי שכמעט התייאשתי החלטתי לפנות ליגאל אחד החברים של אבי כדאי שיעזור לי ללקט קצת אינפורמציה על עזרא על חייו ועל הקשר האמיץ בינו לבין אבי .

מי אתה עזרא יוסף ?

באותה תקופה תאר באוזני יגאל הינו חיים בעוני יחסי להיום, טלוויזיה לא היה וגם שיעורים לא כל כך עשינו, כך שאת רוב ימינו בילינו ביחד בתנועת הנוער העובד, מכיון שלא היה כסף הינו מתגנבים לאוטבוסים מטפסים על הסולמות שלו שהיו תלויות מאחורה ונוסעים לעפולה, גם על העצים הינו מטפסים כדי לראות סרטים בקלונוע המקומי (למי שלא מבין באותה תקופה לקולנוע לא היה תקרה), היינו קבוצה של חברים המשיך אלי לספר, אני, אבא שלך, יונה ,דדו, ברוך, עזרא ואחיו חזי החבורה היתה מתחילה בבוקר בבית הספר וממשיכה בלילה בשדות של היישובים בעבודה בחקלאות בשביל כמה לירות לבזבוזים, זאת היתה תקופה של תמימות, של יופי, של חברות אמת תקופה שלא תחזור.

הקשר של הקבוצה היה חזק גם שחזי ועזרא עברו לקריות לא נפסק הקשר, מכיון שלא היה סלולרי או טלפונים, היינו נוסעים לבקר אותם עם האופניים כמעט בכל שישי ושבת זאת היתה חברות אמיצה .

אלי שרצה לתת לי פרטים יותר מדויקים העלה בטלפון את אחיו של עזרא אבנר(הבחור מהשבעה) "עזרא הוא סיפר היה בחור חסון, הוא היה בנוי לתלפיות ובתקופה ההיא גברים עם מבנה כמו שלו אוטומטי גויסו לגולני, זאת היתה תקופה שמי שלא שירת בצבא לא היה לא זכות קיום במדינה הוא ציין, ולכן עזרא והיחידה שלו שימשו חוד החנית של גדוד12, והיה אחד הלוחמים שעשו את השינוי במלחמת ששת הימים שהצליחו אחרי קרב מתיש לכבוש את תל פאחר ברמת הגולן וגם בין הבודדים ששרדו את הקרב המפורסם, רוב החיילים של הגדוד נהרגו בקרב על התל, אבל קרב זה גם שינה את הכיוון במלחמה ופתח את הדלת להסתערות של כוחות צה"ל על רמת הגולן" .

אבנר סיפר לי שחזי האח הנוסף שהיה באותה הקבוצה מת מסרטן שנתיים לפני מלחמת ששת הימים ועזרא הפך לגיבור מקומי וגאוות המשפחה המוכה מאז מותו של חזי .

כנראה שגם הזמן לא משכיח מוות של אח אהוב, כי לרגע השתתק אבנר וקול התלהבות הפך לקול רגוע, " ואז הוא הוסיף בשנת 68 אחרי שהשתחרר בגיל 24 בזמן שהסיע את החברה שלו לקרית ים ליד מספנות ישראל בזמן שניסה לחמוק מעדר של פרות (שבאותה תקופה זה היה טבעי ) שחצה את הכביש נכנס חזיתית במשאית של תנובה ונהרג במקום, איך אני יסביר לך המשיך אבנר זה לא כמו היום, אז היו מעט מכוניות על הכביש וגם באותו לילה היו רק שניים ובאותה השנייה הם נפגשו זה קרע את אימא שלי הוסיף ותיאר אבנר, היא שנים עלתה לקבר שלו שבורה זה שבר את החברים שלו שלא האמינו שהאיש החסון והחזק נמחק מהחיים ברגע, ואולי זה מה שגרם לאבא שלך להנציח את זכרו .

תודה שאתה מזכיר אותו כי הוא לא מוזכר באתר של גולני ולא ברשת, ורוב האנשים אפילו לא יודעים על קיומו מעט מאוד וזה חבל כי הוא היה משכמו ומעלה, אנחנו בבית לא נשכח אותו וגם חבריו לא ישכחו אותו ואת הלילה שבו הוא נהרג אני חושב שזה היה ….. בערב שבועות .

Erez.shedo1gmail.com