רזית? שאלה אותי גלית במפגש ההכנה האחרון לפני אירוע,נראה לך עניתי לה בשחצנות אופיינית אני תמיד הייתי אותו משקל אבל האמת קצת רחוקה כבר 21 שנה אני שומר על הקצוות שלי בציפיה שאני יגיע ליום הזה שווה .

מפגש כזה שעד לפני שנה נשמע בדיוני אבל כבר מהשיחה הראשונה שנערכה ביני לבין צוות הגרעין שעבד די קשה למען מפגש הזה ( ולהם מגיע תודה) התחילו אצלי פרפרי התרגשות לא ברורים משהו שקורה לי בדרך כלל בזמן לידה, לפני לשכת גיוס ,ואחרי התאהבות בקיצור ברגעים שמזמן לא חוויתי.

צוות הגרעין נפגש מעל ל10 פעמים שזה פשוט מטורף זה בסך הכל פגישת מחזור ולא הפצצה של הכורים הגרעינים באירן. הרעיון קסם לי וככל שהוא התקרב הרגשתי שזה עוד רחוק מידי......אבל אז..... הבנתי שאני רוצה שהוא יעבור ,שזה יגמר ולא בגלל שלא חיכיתי לו ,

יותר בעקבות זה שאחרי כל מפגש של צוות הגרעין הייתי מקבל עשר שיחות משלשה ארבעה חברי הועד ולכל אחד מהם היתה גירסה שונה לחלוטין לגבי החלטות שקשורות בהכנות שלי באולם(לא משלמים לי מספיק בשביל זה) כל כך רציתי להגיד די אבל כמו בבית הספר פחדתי שהחבריה ילשינו ושוב ישלחו אותי לחדר של המנהל.

היום הגדול הגיע...אחרי שצוות המקימים בילבל לי את המוח שלשה ימים רצוף ומספר השערות הספורות שנשארו לי בישבן נשרו ולא יחזרו לעולם הוחלט ״תעשה מה שאתה רוצה אנחנו סומכים עליך ״ זה יכול היה לחסוך לכם לפחות 9 מפגשים 235 שיחות 890 אס אם אסים ו59 מיילים.

יש קסם ביום כזה שחברי ילדות שאתה רואה כמעט כל יום ואחרים שמזמן לא ראית מקבלים חיבוק ונשיקה כאילו מעולם לא נפרדנו ונתפסים לשיחה עמוקה כאילו הינו רק בהפסקה בין שיעור לשיעור רק במרווח זמן של 21 שנים ביניהם .

מפתיע לראות מי בא, הערסים , החנונים , המוקובלות , העקומות,אלה שנתנות,אלה שלקחו,אלו שאהבו אלו ששנאו אלו שלמדו ואלו שעתיקו .

כבר בכניסה לאולם הבנתי את כוחו של הטור שאתם קוראים כרגע (בעיתון אינדקס )כל חבר שלישי שנתקלתי בו ביקש שאני יזכיר אותו בטור הבא,מי שהעפילה על כולם הייתה ציפי שבכל רגע נתון שעיניינו נפגשו היא ביקשה ״ תציין בטור איזה חתיכה נהייתי ״ אאאאאא את זה תני לי להחליט עוד נחזור אליה.

בכניסה התכבדו החברים בשמפניה ואחרי רישום קצר עומדים החברים מול המצלמה לתמונה של אחר21 שנה ( זה נשמע כמו סרט אימה - גם נראה ככה) בהתחלה לבד ואחר כך עם החברים לצלם נשים באזור גיל הארבעים זאת אינה משימה קלה הן מבקשות לראות על המסך של המצלמה איך הן יצאו .......כן הבנתם גיל ארבעים זה לא “15 רואים לי את השומה, ברח לי הגלגל,” אפילו לירון בדק ביסודיות כל תמונה שהוא מופיע בה היו מספר פעמים שהחזירו 20 איש חזרה להצטלם כי השיער זז לו טיפה שמאלה ( טוב אני מקנא ) אפשר לחשוב שיצאתי יותר טוב לא עזרו לי 100 הכפיפות בטן שעשיתי לילה לפני עדין נראה שיש לי ״ בטן״ (טייפ לפעם הבאה לצלם בלי חולצה המשך הטיפים בסוף) בסיום האירוע תלה הצלם את עצמו אכן מראות קשים.

בכניסה למנהרת הזמן בחזרה לתקופת ילדותם לימים שהטלפון לא היה בכיס אלא על עמוד בכיכר העיר לחזור לסודות לרכילות לצחוקים לשקרים אם מזכרים שקרים יש במפגשים הללו כל כך הרבה צביעות ושקרים , שקרים אתם שואלים ?

כן שקרים למזלי לירון עזר לי לזהות את חלקם ( אלוהים יודע איך הוא יודע הכל ) שקרים אחרת איך אפשר להסביר את זה שכל החברים בשכבה הם מנהלים , מנכלים, או סגני מחלקה בכירים כן ממש שיכבה מוצלחת ,,,,,אז לא ,,, הראשונה שפגשתי סיפרה לי שהיא מנהלת חברת אינטרנט גדולה בדיקה קצרה של מערכת כולבוטק הראתה פקידה בחברת היי-טק , אחר כך פגשתי חבר שהוא מנהל לוגיסטי של רשת מלונות פאר בדיקה קטנה עלתה מחסנאי וככה נתקלתי בשותפה בכירה בחברת ביטוח ישיר לפי לירון טלפנית ״ביטוח שלום״ היא עונה כל יום מי 8 עד 5 בקיצור הבנתי שהכל מותר אז הצגתי את עצמי שותף בכיר בחברת אפל ( מה אין לי אייפון , אייפד, מק-בוק ).

ברגע קצר של מבוכה בזמן שהמורה למתמטיקה שאל בנאומו ״מישהו פה רופא״ דממה ״יש פה רופא ״הוא קירב את שפתיו למיקרופון למקרה שלא שמעו לפתע מצד שני של האולם נשמע קול" כן פה אני ...” שוב שתיקה מה פשר השתיקה שאלתי?? הוא סניטר לחש לי חבר שעמד מאחוריי הבנתי אני מקווה שאף אחד לא יתעלף מהתרגשות הערב .

החברים שתו והתחבקו דיברו והעלו נשכחות באוב.המזל הגדול שצוידנו במדבקות עם שמות אחרת לא הייתי יודע עם מי אני מדבר לא פעם התחבקתי הצטלמתי צחקתי אבל מכיון שלא מצאתי את המדבקה לעזאזל מי את שאלתי ??( טיפ לפעם הבאה להוסיף סטטוס המשך הטיפים בסוף ) יש הרבה גרושים ואלמנות זאת היתה הזדמנות למצוא שידוך אולי אהבה טובה וישנה .

אתה לא שכוח אותי נכון אמרה ציפי אמרה ״תכתוב עלי משהו מצחיק״ ....... המממממ מצחיק מצחיק ,,,,,,, עוד נחזור אליה

המסקנה העיקרית היא:הבנים כסופי שיער (עמוס אתה לא )מתקרחים (עמוס אתה לא)קצת יותר רחבים (עמוס אתה לא), הבנות נראות כמו דודות קצת מלאות יותר( ציפי את לא )קצת מקומטות יותר (ציפי את לא )קצת עייפות יותר( ציפי את לא) אבל כולם מיד מצאו את חברים הישנים ובאופן מפתיע ומהיר הקבוצות התלכדו שוב הערסים נפגשו וחיפשו פינה לעשן, היפות נזכרו להתאפר, החנונים העבירו כרטיס ביקור בבלוטוס דרך הסמרט פון,החנוניות העבירו מתכונים וביקורת על כול יתר החברים .

לאט לאט האלכוהול חילחל וכולנו כבר ראינו כוכבים חוץ מציפי היא הייתה צלולה ( הזכרתי אותך מספיק ,,, נכון )כולם נכנסו לרקוד כולם התערבבו כולם דיברו שטויות כולם התחבקו והאמת התחילה להתקלף.עופר קטף פירות שמזמן הוא שתל , בני ולימור סיפרו לי סוד ( אני לא מגלה תירגעו ) קרן הוכיחה לכולם שהיופי בא עם הזמן(נעלבת?), דורית היפה הפכה לאשת שיחה(וואוו) ,לירון פתח לעצמו אלבום של מגנטים(אתה צריך צלם צמוד) ,עמוס שמר על הפריזורה, ורד היפה של הכיתה הוכיחה שאין לה מחליפה, גילת הורידה את המשקפיים ודאגה לבדוק שבועז לא עושה מתחת לאולם חומוס של עצבים ,גלית מנחם הפכה לפרח עיראקי יפה ורזה ,הילה עדין לא החליפה חברים ,רותם המשיך לחשמל את האווירה, איריס איריס ואיריס המשיכו לבדוק שהכל דופק ( שכבה מרובת איריסים) אסי העביר את המשקל לרונן שלקח את זה למקומות רחוקים (וכבדים), ארז בקשי עדיין צמוד לתומר ועד היום הוא מאשים אותו בדברים שאין לו מושג למה ,לימור הוכיחה שהיא מושלמת גם בגיל 40 גלית וציפי למדו ביחד אכלו ביחד ועדין הן ביחד ואין לי מספיק מקום לכתוב על שגב ,תומר,רינת,סאסי,הדס ,אירית ,רויטל,אליס, כינרת ושולי, איתכם הסליחה למי ששכחתי .

טייפים -דברים שחשוב לזכור

לא לבלבל את המוח ולספר שיש לך בגרות חלקית אין דבר כזה , חשוב לא ללבוש חולצות צמודות זה עושה בטן בתמונות , אתה חייב להמציא סיפורי מין מדהימים שעברת ב20 שנה האחרונות ועם מי בדיוק שכבת בבית הספר,זכור הבנות ממגמת אופנה לא בדיוק מבינות באופנה כמו הבנים שלמדו מסגרות הם לא בדיוק אנשי שיחה,לא להזמין את המורה לספורט לכנס יתכן שעדין הביצים בורחות לו ,באופן כללי מי שלמד 5 יחידות באלקטורניקה לא קיבלו 2 יחידות בנות ,ואני מזהיר אותך אל תיקח טלפון מאף ״ ידידה ״ ליד אחות של אשתך והכי חשוב לא דחות את המפגש הבא לעוד 21 שנה כי עד אז יתכן שהשולחן של אלו שעזבו את העולם ארוך יותר.