כבר בגיל צעיר הבנתי שאני חסר גבולות בנושא הלשון ( לא מה שאתם חושבים ), אני מתכוון לזה שאין לי מעצור בלשון ובמקומות של כאב אני מוצא בצחוק מפלט והופך רגע מביך למביך עוד יותר או לרגע של צחוק מתגלגל .

התכונה הזאת מתעוררת אצלי במקומות מוזרים ,בביקור תנחומים או בביקור חולים הפעם נתרכז בביקור חולים.

אני זוכר את הפעם הראשונה שהבנתי שהמעמד בביקור חולים הוא מעמד מסובך. המקרה קרה לי בעת ביקור חולים בזמן שליוויתי את חברתי דאז ,בביקור חולים של סבא שעבר אירוע לב קטן, הביקור נערך בבית חולים הכרמל בחיפה וכבר בהיותי גברבר צעיר הרגשתי נבוך מהמעמד, בכל זאת לראות אדם שוכב במיטה אחרי ניתוח בחלוק כשחצי תחת בחוץ לא בדיוק הרגע הכי מחמיא בחיים של החולה.

באותו היום הסבא שלה היה נראה מבוהל ומעוות מרוב לחץ נסגרו לו כל השרירים בגוף, וגופו הפך לשבר כלי מעוות ומוזר ביותר .

על מיטה ענקית עם סדין ירוק שכב הסבא חיוור ומבוהל ולא מהתקף שעבר אלה מהמפגש בטרם עת עם מלאך המוות .

גופו תפוס ומעוקם ידיו נראו כאילו סובבו אותם תשעים מעלות אחורה ,מהלחץ הנפשי והוא פשוט רעד. כפי שכבר  מיד כשנכנסנו לחדר ההתאוששות לאחר הניתוח נעמדו סביבו בני משפחתו המומים (למה הזמינו אותי? עד היום לא הבנתי מאיזו סיבה) המראה שלו בילבל אותי והביך אותי, בדיוק באותו הרגע יצא הרופא לקראת המשפחה והכריז " לא לדאוג הניתוח הצליח הכל מצוין ) שקט סרר בחדר כולם נשמו לרווחה, אבל אני לא נרגעתי המראה הנוראי של גופו התפוס, זה פשוט בלבל אותי ופתאום נפלט לי משפט: ״ נראה לי שהרכבתם אותו לא בסדר״ .... אתם יכולים להבין שנפרדנו אחר כך(מאיפה לי לדעת שזה עיוות של השרירים J ) .

 וזה המשיך והמשיך לאורך כל ימי חיי, רק השבוע סיפרה לי קרובת משפחה על המים שרמתם גבוהה אצלה בגוף וגם הסוכר שלה גבוה מהמקובל ״ אין בדיקה שאני עושה והיא יוצאת כשכמות הסוכר שלי נורמאלית", התלוננה לי אותה קרובה, "אני לא יודעת מה לעשות?”, השתתקתי לשנייה ואמרתי לה תשתי פחות תה זה הדבר היחיד שיכול להוריד גם את הסוכר וגם את המים אצלך בגוף.(אם חושבים על זה אפשר לשאוב ממנה מים במקום מהכינרת )

ואם זה לא מספיק חבר משפחה שעשה השבוע ניתוח של שערה הפוכה ( זה בישבן ) וזה לא דורון ( שם בדוי) אושפז לכמה ימים להחלמה דבר שאילץ אותי לבקרו בבית החולים .

מה אומרים? חשבתי לעצמי במהלך הנסיעה לכיוון בית החולים? מה אומרים למי שהוציאו לא שערה מהשבן? מה אני אברך אותו שתוציא אוויר מהישבן ללא כאב? או אולי אני מקווה שהיציאות הקשות ימצאו את דרכם החוצה? , איך הגיעה שערה לישבן?, אוף למה דווקא אני האיש חסר המעצורים בלשון צריך לעמוד במצב הזה שוב???.

ביקור חולים הוא מעמד חשוב אבל מסובך מאוד, אתה לא יודע את מי תפגוש שם אין לך מושג אם יהיו צוחקים או בכיות, זה מעמד מסובך כזה שאי אפשר לתכנן אותו מראש .

הקושי הראשוני הוא- האם לבוא בידיים ריקות זה יפה ? מצד שני מה קונים למישהו שעבר ניתוח של שערה הפוכה בתחת? , נייר טישו רך לניגוב, תחתונים אדומים שלא יראו דם, אולי פד של נשים או חיתול של גברים בגיל של פרס?....... רגע רגע מצאתי....... הנחה להסרת שיער בלייזר, כן זה טוב, אבל לא נעים הוא כבר אחרי, אז בשביל זה יש לי את הטלפון של חנות הפרחים החביבה עלי, זר פרחים זה מצויין בכל מצב שאתה לא יודע או לא הספקת לקנות משהו: כשיש יום הולדת ורק עכשיו נזכרת, כשאתה מרגיש מאוהב , כששכחת איזה יום חשוב , כשמישהו מת , כשמישהו נולד וכשמישהו הבריא גם מניתוח באחוריים ... מיד חייגתי להראל וזר פרחים שלחתי. "לא אדום" במפורש ביקשתי שלא יזכיר לו את הדימום בישבן משהו לבן כזה "ותכתוב ברכה יפה החלמה מהירה וכו' טוב סיכמו? ואל תשכח להגיד לו שבפעם הבאה יוריד שיער בלייזר", סיימתי את השיחה עם הראל מחנות הטבע ברוח שטות ונכנסתי לבית החולים .

מיותר לציין שבית החולים עושה אותי לחוץ השנה יותר מכל יתר השנים , הזדרזתי לעלות במעלית כדי שריח בית החולים לא יזכיר לי נשכחות ( שלא יישכחו לעולם ) ונכנסתי לבקר את חבר המשפחה .

בעת ביקור חולים בבית חולים ישנן שתי בעיות שצצות מרגע הכניסה לחדר: כיסא!!!!! איפה אני אשב? כי ליד מיטת החולה תמיד יש כיסא אחד על 10 מבקרים ושאלת המיליון ,מהו זמן סביר ללכת? אז כמו שהבנתם היה כיסא אחד ועליו יושבת מנהלת ואחראית הראשית בעלת הבית ( אישתו),לידו מיטה ריקה(מחולה),מסריחה מזיעה,דם ושראיות שיער(אתם לא רוצים לדעת מאיפה) שעליה יש תיקים ושני אחיו של הפציינט שישנו שם וכנראה שלא צחצחו שיניים בבוקר.לאחר בחינה קצרה של המקרה החלטתי לדחוק את עצמי ולשבת בקצה של מיטת החולה(שגם היא לא ממש מקיה ממוגלה) שם אני אגרום הכי פחות נזק ככה חשבתי לעצמי .

"תהיה בריא" נגעתי ברגלו קלות ( זה היה האיבר היחיד שנראה לי תקין ) "איך אאאא החור כואב ??יש יציאות ???"שאלתי, מה?? הוא לחש לי בשארית כוחו.שוב שאלתי "איך אאא המוגלה ???". מה? הוא הסתכל אלי המום, ניסיתי בצורה אחרת ,"איך השערה???"."בסדר הסתרקתי בבוקר" ענה לי ממיטת חוליו,"חרא של בית חולים" לחשתי ( עוד פעם חרא) אני מבולבל אין לי מילים, אוף עכשיו כל העיניים שוב עלי. ״שלום״ נכנס בחור ובידיו זר פרחים ״זה חדר 28״ ? כן!!! כולם הסתכלו לכיוונו, יש!!ניצלתי, חשבתי לעצמי,אבל אז הוא אמר בקול ״יש לכם פה זר פרחים מארז שדו שמאחל לכם החלמה מהירה בריאות ואושר ושבפעם הבאה תעשה הסרת שיער בלייזר" ( אוייייייי, הראל לא הבין שזו בדיחה בינינו)