|
 כינוי:
ספיצ'קי מין: נקבה MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2012
החיים שאין לי.
לקום בבוקר, מיטה זוגית. הכלב בוהה בי. קצת צמאה עוד מאתמול, שתיתי הרבה. מבחוץ האור כבר חזק דרך החלונות ודלת המרפסת, המדרחוב כבר הומה אנשים. מצחצחצת שיניים, המברשת לא שלי. פותחת את הארון שמלא בבגדים שלא שייכים לי. מכינה קפה וניל, יושבת במרפסת הקטנה על כיסא פלסטיק ללא משענת,מעשנת סיגריה. המון אנשים עוברים למטה במדרחוב בבן יהודה, העסקים כבר פתוחים. אוויר קריר ונקי של ירושלים אבל השמש המפתיעה זורחת. המון תיירים מדברים בשפות זרות, קולות של ילדים קטנים שמחייכים, זקן עם אקורדיון מנגן שירים רגועים.
אלה לא החיים שלי. קל להישאב לתוך חיים זרים כל כך וזוהרים, אבל לא להרבה.
החיים בחוץ מפעימים, ממלאים אותי בחיים. קמתי ליום שונה, קמתי אני שונה.
אבל הכל אותו הדבר.
ואין תזוזה. ירושלים מרגיעה וממלאת בשלווה, אבל הקדרות פה מעיקה. אני לא מתגעגעת לכלום. עוצמת עיניים ורואה רק שחור, אין 'איפה הייתי רוצה להיות עכשיו'. לא אצלך ולא בבית. לא עם אף אחד. כן, הגבולות נפרצים והעשייה המשונה הזאת מרגשת, אבל בפנים עדיין רקוב וריק. וכל שאלה פשוטה שנשאלת מובילה לאלפי מקומות שונים
ואין מוצא ואין יעד.
בעצם, אני עוצמת עיניים ואני יושבת אצלך על המיטה. החדר חשוך, כמו תמיד. חנוק. ספוג בתוך עצמו. ואתה יושב מולי על המיטה, מגרד בעיניים. ואני קצת שונאת אותך. זה לא קל לגלות שהאדם שהכי אהבתי והערצתי שונה ממה שהעיניים שלי ראו כל הזמן הזה. האהבה סינוורה. למען האמת, אתה ילדותי נורא. אני לא מאשימה אותך, באמת. יש לך לגיטיצמיה לכל רגש ותכונה אפשרית. כן ילד שלי, החיים דפקו אותך בתחת. ומעולם לא התלוננת או רצית חיים אחרים. ספגת את מה שיש, עיכלת את מה שיש.
אבל מזה אי אפשר לברוח.
אז החיים שאין לי היו לי איתך. כי מילאת בי חורים שדרשו להיסגר, אהבת אותי, את מי שאני באמת. וזה הרבה, וזה חשוב. ואני מעריכה אותך על זה. ואני אודה לך לנצח. כי אתה, עם כל מי שאתה, האהבה הראשונה שלי. ולמדתי המון, והרגשתי. והייתי מאושרת וצחקתי. וניסיתי לשמח אותך בכל הזדמנות, למרות שבינינו, עשיתי יותר רע מטוב. אבל אני לא מתחרטת, וגם לא מבקשת סליחה. כי אין על מה. אני שלמה עם כל צעד שעשיתי וגאה בעצמי. ואולי לאתבין. ואולי תתפחלץ מהמחשבה שהמשכתי. אני עדיין חושבת עליך המון, ונזכרת בך, בנו..אבל הגעגוע הוא אל מה שהיינו, לא אליך. הרצון לחזור אל הטוב הזה תמיד קיים, אבל לא הרצון לחזור אליך.
ולסוודר הזה יש את הריח שלך. הוא לא שלך. אף עם לא ראית אותו. הוא גם לא שלי. הוא שייך לחיים שלעולם לא יהיו שלי.
ובינינו, אני גם לא רוצה אותם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
