זה קרה בפעם הראשונה. נפרדנו לפני חודשיים, והיום בפעם הראשונה חייכתי כשנזכרתי בך.

"עוד מעט השמש תרד, והיא תחזור הביתה. כי כבר לא יהיה אור להשתזף, וגם לא לקרוא. וכשהיא תחזור אני אחתוך לנו איזה אבטיח ונאכל אותו על המרפסת ביחד. אם זה יקרה ממש עוד מעט, אולי אפילו נספיק לשקיעה." 

אז קראתי את זה. מתוך הספר של אתגר קרת, "אניהו".
וקפצת לי לראש..וחייכתי. זה צרב לי מבפנים, זה שרף, אבל זה לא היה חיוך עצוב. זה היה חיוך כמעט שמח. חיוך של 'אהבתי אותך, והיה לי טוב, ומצחיק ומרגש, אבל נגמר'.



שישי שמח