טוב אין לי הרבה מה להגיד חוץ מסליחה.
אז יש לי הודעה שהדבר הבא שיעלה ואני לא יודעת מתי זה יעלה אבל זה כנראה יהיה הפרק הראשון של פיק מלא D:
כן כן רבותי! חיחי (:
אז תהנו מזה בינתיים D:
תגובות לא לשכוח!
"האעאהעאהאעאעהאעאהאעהאעא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
"שרון? שרון?! שרון דברי אלי!! שרון!!!" שיר תלתלה אותי בעודה מחזיקה את כתפיי.
"א...ז...ל..י...צ...ל....ח...זה...פשוט..א..אני..או..זה פשוט.... זהפשוטנורא..." אמרתי מבוהלת מול המראה.
"מה?! מה?! מה קרה?? שרון! דברי אלי" היא המשיכה
"זה..ה.. יצא לי חצ'קוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!" אמרתי מיבבת על כתפה.
"מה?!" שיר התרעמה
"אני יודעת! נכון זה נורא?" שאלתי מרימה את ראשי מכתפה.
"תגידי לי מה את סתומה?!" היא שאלה והסתכלה עלי בהלם.
"סליחה?! את סתומה!!" אמרתי והיא יצאה מהשירותים. הלכתי אחריה בשקט.
"חצ'קון??" היא עצרה והסתובבה אלי "בגלל זה התחרפנת ככה?!??"
"כן! את ראית כמה הוא גדול???" שאלתי והצבעתי על ההר געש שהתמקם לי על המצח.
"אז מה הבעיה?! תני לו לעבור בשקט.." שיר אמרה והמשיכה ללכת.
"מה? לא!" אמרתי הולכת אחריה כשהיא נכנסה למטבח "יש לי דייט היום! אני לא יכולה ללכת עם זה!" אמרתי והצבעתי עליו שוב.
"עוד דייט?? מי הפעם???" היא שאלה.
" 'רוק סטאר' " ציטטתי את הכינוי שלו במתיקות
"עוד בליינד דייט?!" היא שאלה בתדהמה.
"מה רע?? הכי טוב!" אמרתי ושלחתי לה קריצה.
"לכי תדעי מי זה!" היא צעקה "מה אם הוא אנס? או..או.. או רוצח? או יותר גרוע! זקן בן 82! הא?? אני לא יכולה לבוא אחרייך ולשמור עלייך!" היא אמרה ודממה שררה במטבח.
"תשכחי מזה" היא אמרה באדישות ויצאה מהמטבח.
"נוו שיר! בחייך!" אמרתי לה והיא עצרה והסתכלה עלי.
"לא שרון יש לי מבחן גדול מחר!" היא צעקה בהטפת מוסר עלי.
הסתכלתי עליה בפפי פייס "לא שרון אין מצב!" היא צעקה שוב.
"נו אבל שיר אני צריכה את הדעה שלך! אם הוא מכוער או מגעיל או טיפש אני יעשה לך סימן ותבואי עם תרוץ של 'שרון! אמא שלך בבית חולים בואי מהר!' או משו.." אמרתי
"לא שרון!! אני לא עושה את זה!" היא צעקה
"את פשוט מקנאה.." אמרתי מסתובבת עם גבי אליה במבט מעוצבן וידיים משולבות.
"את פשוט מקנאה נהנהנה בלהבלהבלה.." שמעתי אותה ממלמלת לעצמה בלעג.
"טוב נטפל בך אחר כך.." אמרתי לעצמי מסתובבת אליה "עכשיו. מה אני עושה עם זה?!?!?!?!" שאלתי מיואשת.
"נוו.. תביאי אני יפוצץ" היא אמרה בייאוש והתקרבה אלי.
"לא!!!!!" צעקתי והלכתי אחורה "הידיים שלך לא נקיות! את לא יודעת איך עושים את זה! יישאר לי צלקת בגללך! את לא תצליחי בחיים! את..את..את.. את לא יכולה סתם לעשות את זה את לא מבינה?!?! צריך חומרים נכונים! מכשירים נכונים! אי אפשר סתם ככה! זה עניין של מקצוענות! את לא מבינה?! אי אפשר!!!!!!!" שלפתי כל כך הרבה תירוצים של התנגדויות... "סה... חובבנית.." מלמלתי.
"אז מה את רוצה לעשות בדיוק?!" היא שאלה עוד שנייה מטביעה אותי בכיור.
חשבתי לי לכמה דקות...
"קוס-מ-טי-קאית" אמרתי בחיוך מאושר זדוני ומפחיד בו זמנית!
"אוו שרון! איך ששמעתי שזה מצב חרום ביטלתי הכול! עכשיו, תראי לי בבקשה.." הקוסמטיקאית הוותיקה והמתחנפת (בצורה טובה) התקרבה אלי ובחנה את פני.
"אוי יואו יואי.." אמרה וצקצקה בלשונה "אין ספק שזה מצב חרום" היא הוסיפה
הבטתי בשיר במבט של 'אמרתי לך! *מוציא לשון* '.
"ומי זאת?" היא הסתכלה על שיר "אוי אלוהים!!! לא לא לא!! את חייבת טיפול!" היא אמרה כמעט חטפה שבץ.
"לא.. לא תודה" שיר אמרה מנסה להתחמק בפרצופה הבוחן של הקוסמטיקאית "אני ממש לא רוצה.."
"לא לא! את חייבת! תראי מה זה! חמודה את פשוט חייבת" היא סיכמה ממשיכה לבחון את פניה של שיר.
"אבל... אבאל אאיין לי כאסף" שיר ניסתה להגיד כשהקוסמטיקאית קווצה את שפתיה של שיר.
"זה באמת מקרה חרום, את לא יכולה להסתובב ככה! עלי!" אמרה והכניסה אותנו לביתה.
"טוב שרון את לחדר הקבוע, ושיר את לפה." היא הצביעה על החדר שממול לשלי.
"אהווו.." שיר יבבה והלכה.
""אוקי שרון.. אז ספרי לי מה איתך?" היא שאלה אחרי שנכנסו לחדר ומרחה על פני קרם לפני הטיפול.
"היום יש לי דייט!" הכרזתי בגאווה.
"הוו באמת? מי הבחור?"היא שאלה והכינה את הנייר.
"אני לא ממש יוד-אה!- עת" היא החליטה לבדוק את החצ'קון שאמצע המשפט שלי.
"בליינד דייט?" היא שאלה בהרמת גבה.
"יאפ" החזרתי.
"ע..או! עוד אחד?" היא שאלה מתאמצת עם החצ'קון.
"אה.הא" אמרתי מתאפקת לא לקום ולחנוק אותה מכאב.
"זהו סיימנו" היא אמרה ועשתה לחיצה אחרונה.
"מעולה!" אמרתי מסופקת. לא.. לא בצורה כזאת!
"עכשיו אני ישים לך קצת משכה וחתיכות בד שהושרו במי ורדים כדי להוריד את הנפיחות שלו."
"אוקי" אמרתי מחויכת.
היא הביאה לי את החלוק, שמתי אותו עלי וחזרתי לשכב על הכורסא המרופדת כשרגליי נשענות על זרוע נפתחת לרגליים שיצאה מהכורסא – כורסא נפתחת בקיצור!
היא מרחה על פני משכה נעימה ומריחה ממש טוב, אחר כך היא פרסה על פני פיסות בד שחתוכות למלבנים ריח פרחים מדהים.
"תשכבי כאן בלי לזוז, אני הולכת לטפל בחברה שלך ואני יחזור עוד 10 דקות להוריד לך את זה"
"אל תמהרי" אמרתי בחיוך
"כן.. זה כנראה ייקח זמן" היא אמרה והלכה.
"איי....." אמרתי בהנאה מתמקמת בצורה הכי טובה בכורסא הנוחה ו... נרדמת.
"אמא אני בבית" הוא צעק לבית הריק
"אמא?" הוא שאל "נוו באמת.. עד שאני בבית היא לא פה.. יופי, ממש יופי.."
"אהה!" נשמעה צעקה.
"למעלה.." הוא מלמל לעצמו ועלה במדרגות לקליניקה של אימו.
"אמא??" הוא שאל שוב בעודו עולה.
"אמא..!" הוא המשיך לצעוק ונכנס לאחד חדרי הקוסמטיקה.
"אוי אלוהים" הוא לחש לעצמו נתקף הלם.
"מ...מ...מ..ממ...ממ...מ...ממ..ממממממממממממומיההההה!!!!"
הוא צעק מפחד והתחיל לרוץ כמו משוגע ואני שהייתי בטוחה שזאת שיר שצועקת בקולי קולות, צעקתי בחוזקה כדי שתשמע "שקט!" וואו יצא לי קול מפחיד...
"אהעאהעא!" שמעתי צעקה. 'היי זאת לא שיר..' חשבתי לעצמי.
"מומיה! הצילו!! מומיהמומיהמומיהמומיהמומיהמומיההההההה!!!!" אוקי.. זה בן, נראלי.. מה עובר עליו?!
"מה קורה פה??" שאלתי מרימה את ראשי.
"הצילווווווו!! מומיה השתלת על הקליניקה של אמא שלי!!" הוא המשיך להשתגע.
"היי תירגע אני לא-" "-שבי בשקט! לא לזוז או שאני יחבוט בך עם המטאטא הזה!" הוא קטע אותי כשכנראה מטאטא בידו.. לעזאזל עם הבדים האלה אני לא רואה כלום!
טוב אני חייבת להוריד את זה.. אני מקווה שעברו 10 דקות ושזה לא ייהרס..
"לא! אל תחשפי את עצמך!!" הוא צעק.
"אויש תעשה לי טובה תרגע כבר!" אמרתי מתחילה להסיר את הבדים.
"לא!!לאלאלאלא!!!!" הוא צרח כשקולו נשמע פחות ופחות ברור. כשהורדתי את הבדים לגמרה הסתכלתי מסביבי מחפשת אחרי האדיוט שצרח אבל לא ראיתי אף אחד.
"אמ.. גברת ג'ונס?" קראתי בשאלה מעבר לדלת בה הייתה שיר. התפלאתי שהיא לא שמעה את מה שהלך כאן.. שיר צעקה עד כדי כך חזק??
"אני כבר מסיימת איתה, חומד" ענתה לי גברת ג'ונס מעבר לדלת
"טוב.." מלמלתי והלכתי חזרה לחדר אבל שמעתי מלמולים מלמטה והחלטתי לרדת להרגיע את הדפוק.
"יש פה מישהו??" שאלתי והמלמולים המשיכו "זה לא יכול להיות..לא..לא..לא הגיוני...לא.." המלמולים נשמעו ברורים יותר בשלב מסוים. הלכתי בעקבות המלמולים ומצאתי בחור יושב בפינת המטבח בעיניים פעורות וממלמל לעצמו.
"אה!" הוא צעק כשראה אותי "בן אדם! בן אדם חי!" הוא צעק באושר וחיבק אותי "אוו... בת אדם..." הוא אמרה והזיז את גבותיו.
"מה?" שאלתי מבולבלת.
"המומיה! יש שם מומיה!" הוא צעק שוב חוזר להיסטריה שלו.
"איזה מומיה?? מה עובר עלייך?!" שאלתי מרחיקה אותו "היי אתה לא דני ג'ונס??"
"יש מומיה למעלה! עם בדים על הפרצוף והכל!" הוא המשיך בבהלה שלו.
"אהה.... חחח!" התחלתי לצחוק והוא הסתכל עלי מבולבל.
"זאת הייתי אני" אמרתי מחייכת "את ... המומיה??" הוא שאל מרים גבה ובוחן אותי.
"מומיה כוסית..." הוא אמר בחיוך ענקי ומפחיד עם מבט חרמני.
"אוככ מטומטם.." אמרתי עצבנית ועליתי למעלה. הגעתי בדיוק כשהן סיימו את הטיפול ושיר יצאה מהחדר.
"או! הפנים נראות יופי!" גברת ג'ונס אמרה. "יופי!" אמרתי שמחה.
"וואו שיר! את נראת מדהים!" אמרתי לשיר.
"באמת??" היא שאלה ממששת את פרצופה.
"לא לגעת!" גברת ג'ונס הפליקה לשיר על הידיים.
"אוו!" שיר צעקה.
גברת ג'ונס הובילה אותנו למטה לכיוון הדלת.
"אוו!! ילד שליייי!!!! מה אתה עושה בבית??" היא שאלה כשראתה את דני ומחצה אותו בחיבוק.
"הי.. זה לא-" "-כןכן. בואי נלך" שיר שאלה ומשכתי אותה החוצה.
"יש לי דייט להתכונן אליו!"
"טוב אמא!" דני צעק כשנכנס לחדרו.
"אויי אלוהים.." הוא נאנח והתיישב על המיטה מתאושש מהחניקות של אמא שלו שלא הפסיקה למחוץ ולחבק אותו.
הוא חלץ נעליים ונכנס לחדר השירותים ,שצמוד לחדרו, כדי להתקלח.
"A A And I would answer all you're wishes if you asked me to..."
הוא זימר כשהוא סיים להתקלח וניגב את שערו במגבת. הוא שם את המגבת על מותניו והסתיר את אבריו הצנועים (^^)
"But if you- אאהאעהאאע!!!" הוא צעק באימה.
"הארי! מה אתה עושה פה?!?!" הוא צרח על הארי שישב על מיטתו קורא במחברת כלשהי.
"אמרת לי לבוא דחוף! אני יכול ללכת! יש לי דברים יותר חשובים לעשות!" הוא אמר וקם בדרמטיות עם החוברת שלי לעבר הדלת.
"לאלאלא! סליחה.. סליחהה נו! שחכתי!" דני עצר מהר את הארי מלצאת.
"למה אתה מסתכל על החוברת פורנו שלי מכיתה ט'?!"
"זה חומר מעניין" הארי אמר בוחן את התמונות מכמה כיוונים. "אפשר ללמוד מזה הרבה.."
"אוקי די! טוב אז ככה.. יש לי דייט היום-" "-ממש מפתיע" הארי קטע אותו ודני העיף בו מבט. "טוב בסדר בסדר! אני חייב להעיר!"
"אז כמו שאמרתי... אני יוצא היום לבליינד דייט ו-" "אוו דייט עם נערת מסתורין.. או גבר.. לא שולל" הארי העיר שוב ושוב קיבל מבט מדני. "מה?!" הוא היתמם.
"ו.. אני רוצה שתבוא איתי – ולא! לא דאבל דייט!" הוא קטע אותו לפני שהוא יעיר שוב.
"טריפל דייט?" הארי שאל במבט כלב שואל (נוו כשהכלב מזיז את הראש הצידה כזה), והצליח להעיר בכל זאת.
"לא!!" דני צעק.
"אז למה אתה צריך אותי?" הוא שאל
"כדי שאם היא תהיה מוזרה סלאש (הכוונה ל "/") מטרידה סלאש מעריצה סלאש מגעילה ומכוערת-" "-סלאש אתה שטחי סלאש למה סלאש אנחנו סלאש אומרים סלאש 'סלאש'??"
"אני מונה אפשרויות!" דני צעק עליו.
"אז אם היא לא תמצה חן בעיני.. מרוצה?.. אני יעשה לך סימן ואתה תציל אותי איך שהוא".
"או...קי... מתי יוצאים?"
"קבעתי איתו ב Napolia שבקניון ב 8 וחצי" אמרתי לשיר ששאלה מתי אני יוצאת.
"ואת באה איתי" הוספתי.
"לא! שרון כבר אמרתי לך! אין סיכוי שאני באה איתך.. באמת נוו.. יש לי מבחן ענקי מחרר!" היא צעקה
"לא נכון! בדקתי את הלוח מבחנים שלך! אין לך כלום מחר!"
"בטח שיש לי! יש לי בספרות!" היא החזירה הולכת למחשב לבדוק את לוח המבחנים.
"רואה!!!" היא אמרה מצביעה על שורה שעליה כתוב 'ספרות'
"שיר.." אמרתי.
"ממ?" היא שאלה.
"זה עוד יומיים!"
"מה??...אה..." היא אמרה מתפתלת במקומה. "אבל.."
"שום אבל! את באה! זהו אין לך תרוץ!" אמרתי לה.
"טוב" היא ענתה בחוסר חשק.
"את יודעת מה? אם אני לא ירצה אותו את יכולה לקחת אותו.." אמרתי מסופקת מטוב הלב שלי.
"תודה באמת.." היא מלמלה והלכה לחדר שלה.
"לאן זה?" שאלתי.
"להתארגן!"
"טוב תמהרי! יש לך רק חצי שעה!" החזרתי.
"איך חצי שעה? עכשיו 7 וחצי!" היא הגיחה שוב בפתח החדר שלי.
"את צריכה לעזור לי לבחור בגדים" אמרתי מחייכת חיוך כובש.
היא החזירה חיוך צבוע והלכה.
"אוקי זוכר את התוכנית?" דני שאל.
"כןכן.. אני מתחבא בפינת עישון שמול המסעדה ומחכה לסימן שלך שהוא גרוד באוזן שמאל ומצלצל עם תרוץ כלשהו.." הארי אמר סתמיות.
"לא לא לא!!" דני צעק עליו. "אתה לא מקשיב! גירוד באוזן ימין!!!!"דני צעק.
"אוי נו ז-" "-כןכן צריך לזוז בוא כבר!" דני צעק על הארי ויצא מחדרו יורד במדרגות כשהארי אחריו.
"ביי אמא!" דני צעק מהסלון למטבח.
"לאן אתה הולך? רק עכשיו באת!" הא יצאה מהמטבח והתקרבה אליו.
"אנחנו הולכים ל..לבלות ב.. בבר" הוא אמר לה.
"מי זה אנחנו?" היא שאלה מעבירה מבט להארי.
"אני הארי טום ודאגי.. אנחנו.." הוא סיכם.
"טוב. אבל אני לא מוכנה שדאגי שוב יבוא מסטול לישון אצלך! פעם קודמת הוא הסריח את כל הבית עם הגזים שנפלטו לו מפה ומשם!" היא אמרה.
"טוב" דני החזיר לה והארי גיחך. "ביי" "ביי גברת ג'ונס" הם אמרו לה.
"בי ילדים תשמרו על עצמכם!" היא החזירה והם יצאו. מתניעים את המכונית ונוסעים לקניון.
"אוקי.. תסתתרי שם ושאני עושה לך סימן את באה" אמרתי לשיר כשהיינו בשער הכניסה לקניון מסבירה לה איפה להתחבא.
"טוב בסדר בסדר!" שיר אמרה.
"איך אני נראית?" שאלתי. שוב.
"מעולה, בפעם האלף! תרגעי!" שיר אמרה מנסה לעודד. נראלי.
"טוב בסדר. אז לכי.. ותאחלי לי בהצלחה!" צעקתי לה כשהיא פנתה לעבר פינת העישון שבין החניות שממול למסעדה.
'ממ.. טוב.. מי זה יכול להיות? אני מחפשת גבר,אני מקווה, שנמצא פה לבד ומחפש מישהי. אני רק מקווה שזה לא יהיה כמו הפעם האחרונה. יש לי כזאת טראומה מהיצור הדוחה הזה. ולחשוב שחשבתי שזה כמעט כל אחד שהיה במסעדה חוץ ממנו. יאקקק-'
"סליחה..?" מישהו טפח על כתפי וקטע את מחשבותיי. הסתובבתי וראיתי, שוב, את הבנאדם שהכי לא ציפיתי שיהיה הדייט שלי היום.
מלא שיער ועושה רושם של אדיוט גמור..! אני לא מאמינה שזה קורה לי שוב!
למרות שיש בו משהו...
"רוק סטאר?" שאלתי.
"מ..מה?" האדם שניצב מולי הסתובב לאחור לראות אל מי אני מדברת. כששם לב שאין אף אחד מאחוריו הסתובב חזרה והצביע על עצמו בשאלה.
אוקי אני מבולבלת.
"אוו לא.. לא.. את פשוט עומדת באמצע הכניסה.." הוא אמר והסתכל מעבר לכתפי במבט רומז מאוד מאוד.
"או.. סליחה.." אמרתי מפנה את הדרך.
"אז אני מניח שאת שר91..?" שמעתי קול מאחורי. 'למה יש לי דז'ה וו?'.
הסתובבתי ושוב, הבנאדם הכי פחות צפוי.
"אתה צוחק עלי נכון?" שאלתי מגחכת.
"אמ... לא..." הוא החזיר.
"דני ג'ונס? רוק סטאר?? לא יכולת למצוא משהו יותר מקורי??".
"לא שלך יותר טוב! השם שלך זה בטח שרי או שירן או שרון או.. או שרמן!* ואת בטח נולדת ב1991 נכון??"
"שרמן? ברצינות?" שאלתי מתעלמת מכל השאר.
"טוב עזוב אני לא מאמינה שאתה הדייט שלי.." אמרתי בתסכול.
"מה??! מה רע? כמעט כל בת ברחבי לונדון הייתה מתחלפת איתך עכשיו!" דני צעק עלי.
"יופי אז אתה לא צריך אותי פה!" אמרתי חזרה.
"מה יש לך ממני??" הוא שאל
"אתה פשוט כזה פתטי! מזה היה הקטע המטומטם הזה היום בצהריים??!"
"מה את רוצה?! נבהלתי כמו לא יודע מה! נראה אותך מגיעה הביתה ורואה בן אדם שוכב עם חתיכות בד על הפרצוף וצועק דברים בקול מוזר! זה הכי מומיה שיכול להיות!" הוא צעק עלי
"מומיה?? באמת???! אתה לא רציני! בפעם האחרונה שאני בדקתי אני חיה ונושמת!"
"אלוהים אדירים" הוא מלמל לעצמו אבל שמעתי את זה. החלטתי לא להגיב.
"טוב את מוכנה לתת לזה איזשהו צ'אנס ופשוט לשבת?" הוא שאל בנימה לא מוגדרת. בין זלזול לשכנוע.
"טוב.." אמרתי בסופו של דבר.
"תודה באמת.." הוא אמר בשקט.
"אני רואה איך אני צריכה עוד שנייה לקום ולבוא..." שיר אמרה לעצמה כשישבה בפינת העישון שמול המסעדה.
"טוב....." היא התחילה לחשוב. "מה אני יגיד לעזאזל?!"
היא חשבה וחשבה.. וחשבה וחשבה וחשבה וחשבה וחשבה וח-
"אוקי! משעמם לי!" היא אמרה,לבסוף.
בחור שניראה לה מוכר התיישב בצד השני של פינת העישון שאיתו ארוחת טייק-אווי ממקדונלדס, 2 בקבוקי בירה ומשחק אלקטרוני קטן ורועש.
"הי.." הוא אמר אחרי שהרים את עינו מהמשחק והסתכל עליה.
"אמ..הי.." היא החזירה בבישנות.
הוא התיישב על המדרגה הקטנה שהייתה שם ושיחק בדבר הזה שלו.
שיר בהתה בו כל הזמן הזה.
"אה.. סליחה שאני מפריעה לך... אבל אתה ממש ממש מוכר לי.." היא אמרה לו.
"כן.. אומרים לי את זה הרבה.." הוא אמר בלי שום צומת לב.
שיר הביטה בו בסימן שאלה אבל הוא לא הרחיב.
"טוב אין לי שום מושג.." היא אמרה בסוף. הוא הרים את ראשו והסתכל עליה.
"את.. לא יודעת מי אני?" הוא שאל.
"אממ.. כן.." היא אמרה והסמיקה.
"באמת?" הוא שאל
"אממ.. כן.. מצטערת.."
"אוקי! אז לא צריך שמות!" הוא אמר בחיוך והתיישב לידה.
"מה?" היא התבלבלה לרגע.
"מה זה משנה מי אני מי את.." הוא אמר.
"אם אתה תנסה להתחיל איתי אז אני יעדיף לדעת את השם שלך" היא פלטה בחוסר טאקט.
"או..." הוא הגיב..בערך.
"קוראים לי הארי" הוא אמר.
"שיר" היא החזירה בחיוך מבינה מאיפה הוא מוכר לה אבל מעדיפה לשמור את זה לעצמה. 'צודק.. לא צריך לדעת'.
"תודה" דני אמר כשהמלצרית הראתה להם את השולחן שלהם בתוספת קריצה.
רציתי לבעוט בה.. כנראה שנהייתי אדומה כי דני שאל "מקנאה?" בשחצנות.
"לא.." עניתי בכעס.
"טוב.." הוא אמר וקבר את ראשו בתפריט. מה נראה לו שהוא? חשבתי לעצמי ועשיתי כמוהו.
אני בטוחה שזה נראה פשוט מוזר – 2 אנשים שתוקעים את הראש שלהם בתוך התפריט. מאוד מוזר.
"טוב.. אני ייקח פיצה מרגריטה" הוא אמר למלצרית כשהיא ניגשה לשולחן.
"משהו לשתות?" היא שאלה בטון מתוק ודביק.
"סודה" הוא שלח לה קריצה.
"אני ייקח סלט בבקשה" אמרתי מפנה את צומת הלב אלי.
"מה סלט? אני מזמין!" דני אמר כאילו הוא בעל הבית.
"זה לא משנה.. אני רוצה סלט.." אמרתי בעקשנות.
"משהו לשתות?" היא שאלה בסתמיות.
"מים" עניתי באדישות חזרה.
"כבר מגיעה" היא אמרה ושלחה עוד מבט לדני.
"אין צורך למהר" הוא אמר לה שוב עם קריצה. שוב.
"תגיד לי מה נראה לך?!" צעקתי עליו ברגע שהיא הלכה.
"מה?" הוא היתמם.
"אתה מתחיל עם המלצרית כשאתה בדייט? לא שיצא מזה משהו אבל בכל זאת!" צעקתי עליו.
"טוב מצטער מצטער!"
הייתה שתיקה ארוכה ומייגעת.
"אז.. יש לך עוד משהו לספר לי חוץ מזה שאת לומדת מחשבים בזמנך הפנוי, שאת אוהבת טיפוח עצמי וגרה קרוב לרחוב אוקספורד?" הוא שאל מונה את מה שאמרתי לו בצ'אט.
"דבר ראשון זה הנדסת תוכנה" אמרתי בעוקצנות."ודבר שני לא.. לא משהו שאתה צריך לדעת בכל אופן..".
"אווץ'.. בכל זאת? משהו עקרוני? מה השם שלך אולי?"
"שרון.." עניתי בסתמיות "ולא. אין לי עוד משהו"
"טוב אז אני יספר. בתנאי שזה לא ידלוף לעיתונות הא?" הוא אמר שולח קריצה.
"אז אני אוהב את הקפה שלי עם קצת קינמון 3 וחצי סוכר וכפית קפה עם עוגיות שוקולד צ'יפס בצד" הוא פירט.
"ממש מרתק" אמרתי בצביעות.
"את יודעת.. את יכולה רק לעשות כאילו את נותנת לזה צ'אנס.." הוא אמר בהאשמה.
"טוב בסדר..!" אמרתי מתייאשת.
"טוב ספרי לי משהו.."
"אין לי מה לספר לך.." אמרתי חזרה.
"יש לך בעלי חיים בבית?" הוא שאל
"לא.. לא ממש" עניתי "לך?"
"חוץ מדאגי.. לא.." הוא ענה גורם לי לצחוק מעט.
"לא נכון!" שיר אמרה צוחקת ממשהו שהארי סיפר לי.
"נשבע לך! הוא פשוט התמזמז עם השוטר הזה!" הוא אמר צוחק.
"חחחח אני רואה את זה בעיתונות 'חבר מהלהקה המפורסמת של לונדון הטריד שוטר באמצע הלילה'" היא אמרה מחזיקה את הבטן מרוב צחוק.
"אההא! ידעתי שאת יודעת!" הוא אמר קם ומצביע עליה.
"טוב בסדר בסדר" היא הרימה את ידיה בכניעה והוא התיישב בחזרה.
"אז.." הוא אמר. "מה את עושה בכלל בפינת עישון הזאת?"
"מגבה חברה בדייט" היא החזירה לו.
"ווי! גם אני!" הוא אמר בצהלה.
"באמת? הכי מצחיק אם זה בסוף יהיה אותם האנשים!" צחקה.
"בואי נבדוק!" הארי קם והרים גם את שיר אחריו. "מממ.....או! את רואה את המתולתל האדיוט שיושב שם?" הוא הצביע על אחד השולחנות.
שיר הסתכלה מנסה להבין על מה הוא מדבר.
"דני?!" היא שאלה.
"אכן!" הוא אמר.
"אומיגאד! זאת שרון!" היא הצביעה על מי שישבה לידו.
"זה פחות מצחיק ממה שחשבתי שזה יהיה" שיר הודתה.
"כן..." הוא אמר.
"טוב נראה שהם מסתדרים..." הארי אמר.
"כן.." שיר אמרה.
"בא לך לקפוץ אלי?" הוא שאל מפתיע אותה.
"אממ.." היא אמרה בוחנת אותו במבט חשדני.
"אני לא נושך" הוא אמר בצחוק.
"נוו טוב.. לא נראלי שיהיה בעיה עם זה.." אמרה והלכה איתו מחוץ לקניון.
ברגע שהצלחתי קצת להשתחרר מהעצבים המלצרית המפגרת הזאת באה עם השתיה.
"סודה בשבילך" היא אמרה במתיקות כזאת דוחה! הוא החזיר לה חיוך חצי צבוע חצי מהרהר.
"ומים בשבילך" היא אמרה במבט משעומם ושמה את הכוס על השולחן בחוסר זהירות שופכת כמה טיפות מים על הבגד שלי.
"נוו באמת!" אמרתי קמה מהכיסא מסתכלת על החולצה.
"את לא יכולה להיות יותר זהירה?!" צעקתי עליה.
"שרון.. תירגעי. זה בסך הכל מים.." דני אמר בשקט מנסה להרגיע אותי.
"לא! אני לא ירגע!" אמרתי והסתכלתי על הפוסטמה.
"אולי את במקום לשלוח ללקוחות מבטים תשימי לב יותר מה את עושה!"
"טוב סליחה!" המלצרית אמרה בצעקה.
"סליחה.. מה הבעיה פה?" בא האחראי כניראה.
"הבעיה היא שהמלצרית שלך שולחת פה מבטים לדייט שלי בלי חשבון ולא שמה לב למה שהיא עושה ושפכה עלי מים!" אמרתי בצעקה.
"טוב.. לא צריך להתעצבן.." דני אמר בחיוך בתנצל. "בואי אני ינגב לך את זה" הוא לקח מפית וניגב לי את המים.
"מה אתה מנגב מה?! אני לא מוכנה לשירות הזה!" צעקתי מזיזה את דני. טוב יש סיכוי שהגזמתי קצת.
"טוב גברתי.. לא צריך להתעצבן.. אני יתן לך לימונדה על חשבון הבית. מה את אומרת הא?" הוא שאל בנחמדות.
"בסדר" אמרתי והתיישבתי.
"את לא חושבת שהגזמת קצת??" שני שאל כשהתיישבנו בחזרה.
"טוב אולי קצת.. אבל היא ממש מרגיזה!" אמרתי מגינה על עצמי.
"קצת?! עוד שנייה שברת לה משהו על הראש!"
"אתה מגן עליה עכשיו?! חוץ מיזה מגיע לך משהו בראש!"
"את מתנהגת כמו ילדה קטנה.." הוא אמר בייאוש.
הלימונדה הגיע וככה גם הפיצה והסלט.
"אתה לא תדבר אלי ככה." אמרתי כשהמלצרית הלכה והתחלתי לאכול.
"תאמיני לי שאני מדבר אלייך יפה" הוא אמר מתעסק בפיצה.
"אתה יודע מה אתה ממש לא שווה את כל זה" אמרתי אבל נשארתי במקום. לא יפה לקום ככה.
הוא שתק והתחיל לגרד באוזן ימין שלו. גירד וגירד.
מה עובר עליו? אמאלה.
התחלתי לשחק עם השיער שלי מסמנת לשיר לבוא.
'נוו מה איתו???' דני חשב.
'נו מה היא סתומה??' חשבתי ושיחקתי עם השיער יותר בברור.
דני הביט בפלאפון שלו. כלום.
הוא גירד יותר חזק ויותר ברור ואני שיחקתי עם השיער באופן מוגזם כבר.
הוא הסתכל עלי מוזר ואני עליו.
"טוב אני צריכה לשירותים" אמרתי מהר
"כן אני פה" הוא החזיר מהר ואני הלכתי.
הוצאתי את הנייד והתקשרתי לשיר.
דני הוציא את הנייד והתקשר להארי.
"נוו מה את סתומה תעני כבר!" אמרתי כשהיא לא ענתה.
"גם כן חבר.. תענה דביל!" דני מלמל בעצבנות.
אין תשובה. לעזאזל איתה.
חזרתי לשולחן מחייכת בצביעות כנ"ל לגבי דני.
"אחלה דירה" שיר אמרה.
"תודה. אני רק עכשיו הגעתי ללונדון חזרה עם הלהקה." הארי הסביר את הבלאגן.
"כן שמעתי על זה.." היא אמרה.
הם התיישבו בסלון רואים טלוויזיה.
"משהו לשתות?" הוא שאל.
"אממ לא תודה" היא החזירה.
הוא התיישב לידה. "בואי נראה סרט" הוא קם בהתלהבות לכיוון כל הסרטים שלו. היא באה אחריו.
"מממ..." היא בחנה את הסרטים. "אוהבת אימה?" הוא שאל מצביע על המנסרים מטקסס.
"אממ.. לא יודעת.." היא אמרה בטון של 'וואו אף פעם לא ניסיתי בכלל!'
"אז בואי ננסה!" הוא אמר ושם את הדיסק ב DVD. הם התיישבו וראו את הסרט.
בשבלב מסויים העניינים התחילו להתפתח כששיר גילתה שהיא מפחדת מסרטי אימה והתחפרה על הארי.
כשנגמר הסרט היא שמה לב שהיא דבוקה אליו וזזה במבוכה.
"דווקא היה לי נוח" הארי קרץ לה והיא האדימה.
"תגידי.. לא חם לך?" הוא שאל רומז לה.
"לא.. תאמת שדי קר לי" היא החזירה לא מבינה רמזים.
"אז אני ידליק חימום!" הוא אמר.
"אבל אמרת שחם לך" היא החזירה. עדיין לא קולטת.
"לא נורא.. אני יתגבר. סך הכל אני יוריד חולצה.. לא אכפת לך נכון?" הוא שאל אותה מסתכל עליה במבט בוחן.
"אממ.. לא.. בכלל..לא.." היא אמרה מגמגמת קצת. הוא הוריד חולצה והיא פשוט בהתה בו.
"הכל בסדר?" הוא שאל כשהוא סיים.
"כן..כן.. לגמרה.." היא אמרה מסיטה את המבט.
הוא התיישב חזרה לידה.
"אז ספרי לי משהו" הוא אמר.
"אממ.. אני לא יודעת כל כך מה.." היא ענתה בכנות.
"הממ..." הוא אמרה.
"מה את חושבת עלי?" הוא שאל מתגרה בה.
"אממ.." היא הסמיקה.
"אתה חמוד, ונחמד מאוד, ואם לומר את האמת? אתה סקסי ואתה בטח גם יודע את זה" היא אמרה בגילוי לב והוא הנהן בקלילות את ראשה להסכמה.
"ואתה צנוע.. מאוד!" היא אמרה כבר צוחקת והוא איתה.
"ואל תשכחי מתופף מוכשר!" הוא אמר.
"ומתופף מוכשר כמובן!" היא אמרה חוזרת אחריו.
"וכל הבנות חולות עלי" הוא אמר
"וכללל הבנות חולות עלייך" היא אמרה צוחקת.
"ונשקןן מעולה!!" הוא אמר צוחק בקול.
"אני בספק!" היא אמרה קול דרמטי מנסה לעצור את הצחוק.
"אוו! את מפקפקת בי??" הוא שאל מחזיר קול דרמטי.
"אכן אדוני!" היא אמרה וזה כבר נראה כמו דרמה סוג לא יודעת מה.
"אני מזמין אותך לדו קרב!" הוא אמר מנופף באצבע שלו נעמד על הספה.
"נראה אותך!" היא אמרה מנופפת באצבעה ועומדת גם היא על הספה.
הם נלחמו קרב אצבעות צוחקים בקול ודוקרים אחד את השני באצבע מדי פעם.
"אההא!" הוא אמר דוקר אותה בבטן.
"ווי! לא נוגעים לגברת בבטן!" היא אמרה דוחפת אותו והוא באינסטינקט תפס לה את היד ונפל על הספה אחורה כשהיא עליו. הם צחקו והשתתקו.
הם הביטו אחד על השני ואז שיר מלמלה "אוו שיהיה" ונשקה אותו.
הם התנשקו על הספה כשהוא הופך אותה ונשכב עליה יד אחת על צווארה והשניה על מותניה. היא פרעה את שערו מגניבה צחקוקים מדי פעם.
הם צחקו והתנתקו.
"יפה לך" הוא אמר מתנשם.
"אכן. אני רואה שהשמועות באמת נכונות" היא אמרה והוא שלח לה מבט שואל.
"אתה נשקן מעולה" היא אמרה ונשקה אותו שוב.
הוא התנתק ממנה ואמר "ואת יוזמת מעולה" מקפיץ את גבותיו ומנשק אותה.
"אהה.. אפשר חשבון?" דני שאל אחרי שהעברנו את ארוחת הערב בשתיקה.
"מיד" המלצרית אמרה והלכה.
היא חזרה ושמה את החשבון על השולחן.
לקחתי מהר את החשבון והסתכלתי עליו.
'סכ"ה: 20 דולר לא כולל שירות'
היה כתוב על הדף. הנחתי את החשבון חזרה על השולחן, לקחתי את התיק וחיפשתי את הארנק.
"מה את עושה? לא לא לא! אני משלם" הוא אמר בתוקף מוציא שטר של 100 דולר מארנקו.
"אין סיכוי! אני לא נותנת לך לשם!" אמרתי בתוקף.
"בואי לא נתווכח גם על זה. זה דייט אני מחובתי להיות ג'נטלמן ולשם על הארוחה" הוא אמר בטענה.
"מה?! מה זה השטויות האלה. אתה לא משלם ולא נעליים" החזרתי מוצאת את ארנקי ומסתכלת. 'פאק' מלמלתי.
"נו אל תעשי שטויות אני משלם נקודה." הוא אמר.
"מה שתגיד" אמרתי רק בגלל שלא היה לי מספיק כסף.
המלצרית לקחה את החשבון וחזרה עם העודף.
דני השאיר טיפ ויצאנו מהמסעדה.
כשיצאנו העפתי מבט לפינת עישון שהייתה ריקה.
"סתומה אחת" "דפוק אחד" שנינו מלמלנו. הסתכלתי עליו והוא עלי אבל המשכנו לשתוק.
"טוב זה קצת מביך" אמרתי לו כשהיינו מחוץ לקניון.
"אבל יש מצב שאתה מקפיץ אותי הביתה?" שאלתי במבוכה.
"דבר ראשון כן דבר שני למה מביך?" הוא שאל.
"כי בכל זאת.. אני לא ממש סובלת אותך אם להגיד את האמת" אמרתי.
"אוקי זה לא משהו שאת אומרת לבנאדם שמחזיר אותך הביתה וגם אני לא סובל אותך להפתעתך.." הוא אמר בקול ילדותי.
נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע. כיוונתי אותו אבל חוץ מיזה לא אמרנו כלום.
הוא עצר ליד הבית שלי.
"לילה טוב" אמרתי לו ויצאתי מהמכונית.
"רגע" הוא יצא אחרי.
הסתובבתי והסתכלתי עליו.
"אני מצטער שהדייט יצא ככה" הוא אמר ושתקתי. הוא הסתכל עלי מצפה למשהו.
"מה?" שאלתי.
"את לא מתכוונת להצטער גם??"הוא שאל.
"חח מה?" שאלתי בגיחוך.
"מה מה? הדייט הזה נהרס והרוב באשמתך.." הוא אמר כמובן מאליו.
"טוב בסדר! היה לי חלק בזה! אבל אל תפיל את זה עלי!" אמרתי לו.
"מה אל תפיל את זה עלי?! את היית אחראית לכל זה!" הוא צעק והתקרב אלי.
"אז למה אמרת שאתה מצטער?!" שאלתי מקרבת.
"כי זה מתוך נימוס!!" הוא אמר והתרחק.
"אז הנימוס שלך מטומטם!" התרחקתי גם אני.
"אל תקראי ככה לנימוס שלי!"
"אני יקרא לו איך שבא לי!"
"לא את לא!"
"כן אני כן!"
"לא אם לא תוכלי לדבר!"
"ומי ימנע ממני?? אתה?!"
"כן!" הוא אמר ונישק אותי.
"מה נראלך?!" אמרתי דוחפת אותו.
"שאת מדברת יותר מדי" הוא אמר ונישק אותי. חשבתי והגעתי למסקנה שהוא צודק וזרמתי.
"אתה לא כזה נורא" אמרתי כשהוא התנתק ממני.
"אני דני ג'ונס!" הוא אמר בצחוק.
"שה! תוריד את האגו קצת.." אמרתי דוחפת אותו אחורה.
"כל מה שתגידי." הוא אמר ונכנסנו לבית שלי.
"טו טוטו טוטוטו טוטוטוטוטו טנהנהנהנהנהנהה" הפלאפון שלי צלצל.
"הלו?" עניתי בקול ישנוני.
"הי! אני מצטערת ממש ממש מצטערת! לא ראיתי את השיחה! את בסדר? אל תהרגי אותי!" שמעתי את שיר צווחת לי בטלפון.
"כן הכל בסדר. למזלך." אמרתי מסתובבת ורואה את דני ישן לידי. חמוד.
"איפה את?" שאלתי אותה "בבית?"
"אמ.. לא ממש.." היא ענתה.
"שיר...?"
"מה...?"
"את עם מישהו..?"
"כן..." היא אמר בהכנעה.
"אני מכירה?" שאלתי
"אמ.. ככה ככה" היא ענתה
"מזתומרת?"
"את מכירה אבל לא אישית..."
"מה?" שאלתי מבולבלת.
"תשאלי את זה שלידך מי בא איתו אתמול. נתראה בבית. ביי" היא אמרה וניתקה.
מה?!
נהנתם?
ספרו לחבריכם.
אני מבינה שחיכיתם הרבה אבל בכל זאת כמה תגובות ישמחו אותי מאוד (:
להתי' בפעם הבאה ! (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סתוניק D: