"ברוכה הבאה לבית ביירון." נכנס ריימונד לתוך חלל הכניסה, אוחז בתיק של ג'מה.
ג'מה הביטה סביבה. "יש לך בית מהמם." היא אמרה. "תודה רבה, גבירתי." הוא חייך וקד.
"בואי, אני אקח אותך לסלון, תגידי היי." ריימונד הניח את ידו סביב כתפה.
"תראו מה הבאתי!" ריימונד נכנס אל הסלון, שם ישבו שלושת אחיו, דיימון יושב על הכורסה כשבחורה יושבת על ברכיו, על הספה יושב אדי עם עוד בחורה וקורדל יושבת על מושב הפסנתר, מתחרה מול אדי בשח. "היי ג'מה." חייכו אדי דיימון וקורדל.
"היי." ג'מה הסמיקה ואז לחשה לריימונד "לא ידעתי שיש להם חברה."
"הן לא חברות שלהם." אמר ריימונד בקול רם ושתי הבנות הביטו בג'מה בשנאה על כך שפוצצה להן את הבועה. "בנות, מספיק עם החגיגה, המשפחה צריכה ללכת לאכול." ביקש ריימונד.
שתיהן הביעו אכזבה וקמו מן הסלון. אחת מהן אמרה "והיא, לא הולכת?" והצביעה על ג'מה. -"היא חלק מהמשפחה." ענה אדי ואז צווח "שח מט!" קורדל הזעיפה את פניה ואמרה "משחק חוזר!"
-"שום משחק חוזר, אישה!" שילב אדי את ידיו.
שתי הבנות מהסלון הרימו את אפן ויצאו מן הבית.
ארבעת האחים וג'מה ישבו סביב שולחן האוכל בערב. "אני לא חושב שיקרה לג'מה משהו." אמר אדי, מביט לרגע בפניה ומכניס את הכף הגדושה מרק לפיו.
"אל תגיד סתם, אני מפחדת, היא לא צחוק, היא תהרוג אותי בהזדמנות הראשונה שתהיה לה." ג'מה הזיזה את הפוני שלה מפניה.
"תירגעי, את פה, אין מצב שיקרה לך כלום." אמרה קורדל וליטפה את גב ידה של ג'מה.
ג'מה חייכה אל קורדל ואחזה בידה. -"אני חושב שליתר ביטחון צריך להשאיר את האורות בבית דולקים." אמר דיימון.
"בשביל מה? היא עם ריימונד בחדר והחדר שלו נעול. יותר מזה, החדר שלו בקומה השלישית וגם אם היא תרצה היא לא יכולה לטפס לשם." אמר אדי וקורדל התפרצה "היי! אתם שוכחים שהיא פה, ומי אמר שברוק תבוא, מי אמר שהיא באמת תגיע ויותר מזה, מי אמר שהיא תצליח להיכנס לבית? יש חומה מסביב וגינה מוארת ואנחנו נראה אותה בכל מקרה."
"דיי." ביקש ריימונד. "אני מבקש ממכם להפסיק להתווכח, קורדל צודקת, לא יכול לקרות כלום וג'מה מוגנת. סוף סיפור."
ג'מה זזה בכיסאה. "אני חושבת שאני הולכת לישון." היא אמרה בביישנות.
ריימונד היה לחוץ, השעה הייתה חצות, הוא ישב במרפסת של חדרו והביט אל תוך החדר. במיטה שלו ישנה ג'מה. הוא לא רגיל לזה, הוא לא רגיל שבחורה ישנה במיטה שלו, הוא לא ידע איך להגיב אפילו.
הוא נכנס אל החדר וגילה את ג'מה עם עיניים פקוחות.
"הכל בסדר?" הוא שאל והתיישב על המיטה ליד ג'מה. -"כן, פשוט חשבתי על מה שאמרתם בארוחה היום.. אני קצת מוטרדת, זה יעבור לי." היא שיחקה בפוני של ריימונד. היא התיישבה על המיטה.
-"את לא צריכה לדאוג יותר מדי, האחים שלי סתם היסטרים, הם גם בעצמם לא הכי רגילים לראות שאני.." הוא עצר רגע וחשב לעצמו שלא כדאי לו לומר לה שהוא דואג ככה לבחורה בפעם הראשונה, היא עוד עלולה לגלות שיש לו רגשות אליה. חזקים מאוד.
-"לא רגילים לראות שאתה מה?" שאלה ג'מה, מסובבת מעט את הפנים של ריימונד אליה.
ריימונד חשב קצת ואז אמר "לא רגילים לראות שאני דואג לבחורה ככה." הוא הוריד את מבטו.
ג'מה חייכה והניחה את שתי ידיה על לחייו.
ריימונד הביט בעיניים של ג'מה, התקרב אליה ונישק אותה.
ג'מה הניחה את ידיה סביב מותניו ומשכה אותו לתוך המיטה.
ריימונד התעורר והביט בשעונו. השעה הייתה חמש וחצי בבוקר. הוא היה עירום מתחת לשמיכה וכשהוא הסתובב לצד השני הוא לא ראה את ג'מה.
"שכבנו, היא התחרפנה, איך יכולתי?!" הוא אמר לעצמו וקם מן המיטה, הוא התלבש במהירות ויצא מהחדר שלו. "ג'מה?!" הוא צעק ואדי שמע אותו עד הגג.
אדי נשכב אחורה על הרעפים ואמר לעצמו "מאוהב הילד."
"ג'מה?!" רץ ריימונד בבית ונכנס למטבח, שם עמדה ג'מה והפכה חביתות במחבת. היא הוציאה את האוזניות מאוזניה והמוסיקה שמתוכן נשמעה קצת, היא הביטה בריימונד ואמרה "בוקר טוב מתוק." היא התקרבה כדי לנשק אותו על שפתיו והוא נרתע. הוא ידע שג'מה השתגעה, הוא ידע שהיא התחרפנה בגלל שהם שכבו, זהו, זה הסוף! הוא היה משוכנע שזה יקרה. "לא לא! את השתגעת! אני יודע! אנחנו שכבנו ועכשיו את תרצחי אנשים!" הוא הצביע על הצוואר שלו.
ג'מה עיוותה את פניה והרימה גבה. "אתה בסדר?" היא שאלה והתקרבה אליו.
ריימונד הלך אחורה. "ג'מה, אני מבקש ממך להניח את הסכין ולחשוב בהיגיון, אל תרצחי אנשים, לא ייצא לך מזה כלום!" ריימונד הרים את הגבות שלו ופער את העיניים שלו.
"זאת כף." ג'מה הרימה את הכף. -"תניחי את הכף ובואי נדבר בהיגיון." ביקש ריימונד וישב לשולחן. ג'מה הרימה את כתפיה וישבה מולו. "אני רק רוצה שתדעי שאת חשובה לי, ולא משנה מה יקרה, לא אני ולא אף אחד יכולים לגרום לך לקחת חיים של בנאדם."
ג'מה קמה. "ריימונד אין לי מושג על מה אתה מדבר, תסלח לי.." היא כמעט פרצה בצחוק. "אני לא ארצח אף אחד, אני לא ברוק."
ריימונד התעשת. "את לא.. השתגעת?"
ג'מה חזרה לכף. "לא." היא צחקה.
"סליחה." הסמיק ריימונד ואז קם מן השולחן. הוא התקרב לג'מה. "בוקר טוב." הוא אמר ונשק לשפתיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
