גשר האהבה שירים מהלב

 

טיילתי בגן השעשועים בארבע וחצי בבוקר על הנדנדות ישבתי ועל משחקי הילדות שנעלמו ואינם עוד חשבתי.

מי זוכר עוד את הקלאס המחניים והגוגואים ואיך בתופסת היינו משחקים ואפילו במחבואים.

ומה עם חמור ארוך הבלתי נשכח ואיפה חבל והגומי הנמתח?. כמו היוצרים הנפלאים שהלכו ואינם גם הם נעלמו וטעמם איתם.

היום כולם משחקים רק במחשב. הנדנדות המיותמות והגלגל המסתובב כבר לא שומעים ילדים שרים נדנד נדנד. ואיפה הטיפוס על חבלים וסולמות שעזר לנו שיווי משקל אז לגלות? הכל כבר ארכאי כמונו כנראה. אולי יום אחד הם יחזרו ואז המון כיף נעשה. נלמד את ילדינו את סוד הגלישה ואיך עפים גבוה גבוה כשנמצאים על נדנדה וכמה כיף סתם ככה לטפס על הסולם. זהירות רק לא ליפול כי חבל על הישבן.

ואז הילדים יהיו הרבה פחות תוקפניים במקום להילחם כל היום במחשב ייזכרו בדברים הפשוטים. בכיף הנדנדה בגלגל המסתובב ואיך על סולם סתם ככה כיף לקפץ וכמובן לגלוש על הבטן או על הגב במורד המגלשה שקנינו אי שם באב. את התופסת והקלאס שהיום כבר לא רואים כי איתנו כנראה הם משחקים במחבואים.