| |
גשר האהבה שירים מהלב
בלוג שיכלול שירים שאני כותבת, תחרויות שאני עושה, וגם קצת חוויות אישיות. הבלוג מוקדש לכל מי שמרגיש שהוא/היא יצירתיים ומקוריים!. |
| 5/2005
 האחיין המקסים שלי אצלי וקצת על דאגות לילה בעקבות זה
האחיין שלי שי בן הארבע נמצא אצלי עכשיו. הכל התחיל היום כשלקחתי אותו ואת בת חן מהמעון הביתה, כמו כל יום שאני לא עובדת. אחרי שהגענו ושיחקנו קצת, הוא הבין שאני מתכוונת ללכת הביתה והתחיל לעשות באלגן, לבכות ולנסות לחסום את דלת הכניסה ולצרוח שהוא רוצה לבוא איתי הביתה (לבית שלי). אחותי נכנסה לראות למה הוא בוכה, כי היינו בחדר של הילדים וניסיתי לשכנע אותו שאני צריכה ללכת הביתה, ואמרתי לה שהוא בוכה כי הוא רוצה לבוא אליי הביתה והיא אמרה פתאום שאין לה שום בעיה עם זה כי ממילא קבענו שאקח אותו מחר למעון בבוקר. ושי ילד חכם והבין שאמא הסכימה שהוא יבוא אליי וכשהוא הבין שהתנאי היחיד שלי שהוא צריך להתקלח כי אצלי אין אפשרות לרחוץ אותו הוא טס למקלחת בלי בעיה בכלל. ועכשיו הוא יושן אצלי אחרי שהוא השתולל עם הכלב של השכן ושיחק במחשב ועם החתולים. ובבוקר אני לוקחת אותו למעון. דיברנו עם חברה מישראבלוג במצלמה במסנג`ר ודיברנו בסקייפי עם סבתא (אמא שלי) והוא נורא נהנה אבל מצד שני ההתנהגות שלו נורא מתחילה להדאיג אותי. למרות שאני מאוד אוהבת אותו בפרט ואת כל האחיינים שלי בכלל, שי הוא היחיד שעושה בעיות כשאני הולכת אחרי שאני מחזירה אותם מהמעון. והדבר רק החמיר כשאחותי הייתה באשפוז עם צירים וכשהיא ילדה את גל-משה. למרות שהוא אמנם מעריץ את התינוק ומנסה לעזור לאחותי בדרכו המוגבלת, אבל כשאני מגיעה או כשאני מחזירה אותם מהמעון הוא לא רוצה לתת לי ללכת, ולא מוכן שאף אחד חוץ ממני יקלח אותו. ואחותו לומדת ממנו ולכן מוכנה להתקלח רק כשאני מקלחת אותו. וזה מחמיר אם יוצא שהוא לא רואה אותי כמה ימים כמו למשל בסופי שבוע או אם לא יוצא לי לקחת אותם בגלל העבודה (במיוחד עכשיו שחזרתי לעבודה מלאה). אז הוא לא זז ממני אפילו לחצי דקה (גם לא כשאני בשירותים הוא פשוט עומד ליד הדלת ומחכה שאצא). ואני דואגת שהמצב רק יחמיר ככל שהוא יגדל . אני מאוד אוהבת אותו אבל אחותי כבר אמרה לי שהיא נפגעה מכך שכששכבנו במיטה וראינו טמבלוויזיה אני היא ושי היא שאלה אותו על מי הוא רוצה לשים ראש על אמא או על דודה כי ראינו שהוא נורא עייף הוא אמר על גלית בלי להסס בכלל! וגם היום שבאתי לקחת אותו מהמעון, הוא נתן כזאת ריצה אליי כאילו לא ראה אותי שנים למרות שהייתי אצלם את כל סוף השבוע של הסדר. למרות שאחותי אמרה אחר כך שהיא לא נפגעה באמת אלא שהיא אמרה את זה בצחוק אני מכירה את אחותי ואני יודעת שחוש ההומור שלה לא מפותח עד כדי כך. אז אני באמת לא יודעת מה לעשות. להמשיך לעזור לאחותי כרגיל במה שאני יכולה, ולקוות שזה יעבור מעצמו ככל ששי יגדל או לנתק מגע לכמה חודשים ולתת לו לעכל לאט את העובדה שאני לא תמיד שם ושיש לו אמא ואבא שיטפלו בו הבעיה שהדבר יכול לפגוע באחותי קשות במיוחד עכשיו עם התינוק החדש. ואולי להיות שם אבל פחות, ולא להתייחס לשי כשהוא בוכה. ולנסות לגרום לו להבין, שכמה שאני אוהבת אותו ואני מעריכה את זה שהוא אוהב אותי, יש לי בית משלי. ושאני לא אמא שלו ואני לא יכולה להיות איתו כל הזמן ולשחק איתו כל הזמן כי יש לי חיים משלי.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות. במיוחד שאחותי אחרי שדיברה עם שי והוא מספר לה כמה שהוא נהנה פה שאלה אם אני מוכנה לקחת אותו שבוע הבא שוב לישון אצלי אם לא אעבוד (כמובן שלא הבטחתי לה כלום אבל שי שמע את השיחה וכבר הבטיח להתנהג יפה כל השבוע כדי שיוכל לבוא להיות אצלי ולך תסביר לילד בן ארבע שהבית שלי לא ממש מתאים בשבילו). בכל מקרה מקווה שהיה לכם חג דיקטים שמח וזה מזכיר לי כמה שי ובת חן נהנו לעזור לי להכין את הבורמואלוס בפסח. ושיהיה לכם שבוע נפלא וחסר דאגות.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: