גשר האהבה שירים מהלב

אצלי ראש השנה זה לא זמן של שמחה וחגיגות אלא זמן של עצב וזכרונות. שני הסבים שלי נפטרו בראש השנה, ולאחד מהם (אבא של אבא שלי) הייתי קשורה מאוד עד כדי כך שמותו הוציא לי את החשק לחיות. בעקבות שיחה עם ידיד, חשבתי לנסות ולאמץ את השיטה של האמא האהובה שלי ולכתוב לשני הסבים שלי מכתבים.

לסבא  בנימין היקר

אפילו שחלפו 24 שנה מאז שנפטרת עדיין האובדן שלך קשה לי מאוד. יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לחלוק איתך. את הלידה של הילדים שלי, את החתונה והלידה של אביטל, את כל הדברים שעברתי בחיים. אומרים שמכל דבר לומדים ושמה שלא הורג אותך מחשל אותך מה שהורג אותך מחשל את המשפחה שלך, אבל אתה עדיין חסר לי.  תמיד היית חלק חשוב בחיים שלי תמיד תמכת והבנת אותי, לפעמים אפילו בלי מילים, גם כשאחרים לא הצליחו. אפילו סבתא אמרה ביותר מהזדמנות אחת, שאותי אהבת הכי הרבה אפילו יותר ממנה. הזכרון הכי חזק שלי כילדה הוא שכבר הייתי ממש חולה וסבתא ואני הוצאנו אותך לשמש ואני ואתה שיחקנו ג'ולות על הדום קטן. עד היום יש בי הרבה כעס על אבא שלי הבן שלך, שהחליט בשבילי שלא להיות בהלוויה שלך למרות הבטחה מפורשת שלו לבוא ולקחת אותי. אפילו השמיים בכו באותו יום. לא עובר יום בלי שאחשוב עליך, ואתגעגע לכוח ולחוכמה שלך.

תמיד כשקורה משהו חדש בחיים שלי אני חושבת עליך כמה הייתי רוצה שתהיי לי את האפשרות לחלוק איתך את כל הדברים שקורים ולשמוע את דעתך ואת העיצה שלך.

תמיד אתגעגע אליך ואוהב אותך

נכדתך האוהבת גלית

לסבא שמואל היקר

למרות שעברו כבר 11 שנה מאז שנפטרת אני לא יכולה שלא לחשוב עליך ולהתגעגע אליך. ולתהות מה היה קורה אם לא היית חוטף התקף לב. האם סבתא הייתה מתעשתת ומפסיקה להאשים אותי במותך? או שעדיין היא היתה מוצאת תירוצים אחרים כדי לנסות ולהרוס את הקשר הטוב שהיה לנו. אתה היית היחיד מהמשפחה (לא כולל את אמא כמובן) שקיבל את מורן בזרועות פתוחות. אני עדיין זוכרת יום אחד, כשמורן היתה כמעט בת שנה, זמן קצר לפני שנפטרת. שהתקשרת אליי וביקשת שאגיע להרצליה עם הילדה, כי אתה רוצה לראות את הנינה שלך. וכמה סבתא כעסה באותו יום, וניסתה לשכנע אותי שזה רק יפגע בך אם אבוא עם הילדה, ושאני עלולה לגרום לך להתקף לב. נפגשנו בלב העיר והזמנת אותי להמבורגר בבוקרגר ראנ'ץ וכמה צחקת כשמורן שלא ידעת שהיא מדברת אמרה לך ומה איתי סבא? ומיד הלכת וקנית לה ארוחת ילדים ושיחקת איתה במשך שעות בצעצוע המטופש שהיה מצורף לארוחה. ואת כל החבילות ששלחת לי מאחורי גבה של סבתא במשך כל ההריון שכללו אוכל לי ודברים לתינוקת. ואת כל קופסאות הדבש שהקפדת לשלוח לי כי תמיד רצית שיהיו לי חיים מתוקים בדבש למרות שאני שונאת דבש ולא נוגעת בו דבר שגרם לכך שהיה לי אוסף של צנצנות דבש מכל הסוגים והגדלים כולל הצנצנת של הקילו וחצי שמצאת באיזה טיול בגליל נדמה לי. הויכוחים היחידים שאני זוכרת שהיה לך עם סבתא היתה על התמיכה שלך בעובדה שאני החלטתי ללדת שני ילדים מחוץ לנישואים, החלטה שבעיני סבתא היתה פגיעה "בכבוד המשפחה" ואת שידת ההחתלה שהכנת לי כהפתעה, למורת רוחה של סבתא. שבטח עבדת שעות עליה לצבוע אותה ולקשט אותה בוורוד מזעזע. אחר כך מורן היתה יושבת עליה, ועוזרת לי לחתל את אלמוג ואומרת לו זאת שידה שסבא הכין בשבילנו בכזאת גאווה שכמעט בכיתי.

אתה עדיין חסר לי ואני חושבת עליך הרבה ואני מקווה שאתה נמצא במקום יותר טוב ואני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה תמיד אוהב ואתגעגע אליך.

נכדתך גלית  

שני הסבים שלי מאוד חסרים לי עד היום אני מאוד מבקשת שלא תשאירו לי תגובות של שנה טובה בתגובות לפוסט זה תודה מראש.