לידיה הניחה את הראש ונאנחה בעייפות. היא מתנדבת כבר המון שנים למען בעלי חיים, אבל עד היום לא יצא לה להיתקל בכזאת אטימות. היא נזכרה בשיחת הטלפון הבהולה מאיציק, בדרך כלל בחור חייכן ושקט בואי מהר השכנים הרעילו את חתולי החצר. את הריצה המטורפת לחצר וניסיון ההצלה הנואש שנכשל ברובו. הבחור היה מאוד שבור בעקבות מות החתולים והיא קיוותה שהוא יצליח להתאושש.
היא חשבה על הפעם הראשונה שפגשה אותו, מסתובב ברחוב עם שקית אוכל חתולים ענקית, עובר מחצר לחצר ומפזר פה צלחת אוכל שם צלחת, איך החתולים התקרבו אליו בלי חשש, מגרגרים בהנאה כאשר ליטף אותם. הוא למד הוראה מתוך ייעוד, כך סיפר לה באחד מטיוליהם הליליים להאכלת חתולי הרחוב בשכונה. ככה שלא היתה רומנטיקה בחייו כרגע רק החתולים.
לפתע צץ במוחה רעיון לא רחוק ממנה היתה בחורה צעירה בערך בגילו שגם היא היתה משוגעת על חתולים ואידיאליסטית בנשמתה למה לא לחבר ביניהם ולראות מה ייצא?
מיד ניגשה לטלפון והתקשרה למורן לברר מה התוכניות שלה לאותו ערב וקבעה איתה לבוא אליה בשעה חמש, ואז התקשרה לאיציק והזמינה גם אותו לשתות אצלה משהו. בחמש בערב הפעמון צלצל ומורן הגיעה ראשונה, כמה דקות אחריה הגיע גם איציק. היה ברור ששני הצעירים מחבבים אחד את השני ממבט ראשון, אבל ששניהם ביישנים מדי לעשות צד בכיוון.
ככה שהיא התחילה לנהל איתם שיחה על חתולי הרחוב שהם הכירו וטיפלו בהם, דבר ששבר את הקרח ביניהם והוביל לקשר מיידי ושיחה נעימה שהתפתחה לאיטה.
מחייכת לעצמה בחשאי היא המציאה תירוץ ויצאה מהחדר, משאירה אותם לבד לכמה דקות. כשחזרה לחדר איציק בדיוק סיפר למורן על האובדן האחרון של חתולי הרחוב, והזמין אותה בהיסוס לבוא איתו להאכיל את חתולי הרחוב שהצליחו להציל ולבדוק מה שלומם. מורן הסכימה ללא היסוס, אבל לידיה החליטה שעדיף לתת להם לבלות ביחד ואמרה שעליה להישאר בבית ולחכות לטכנאי שאמור להגיע.
איציק ומורן יצאו מהדירה שלובי ידיים וטיילו לאיטם לכיוון חצר ביתו של איציק. הם דיברו בדרך על כל נושא שיכלו לחשוב עליו, מגלים שיש להם טעם דומה בהרבה תחומים, ומרגישים שאולי מצאו נפש תאומה. לאט לאט התחיל להחשיך, והם הגיעו לחצר, שמחים לראות את החתולים מחכים להם בקוצר רוח לליטופים ואוכל.
אחרי שגמרו להתפעל מיופייה של גורת חתולים אפורה מתוקה ושובבה אחת, החליטו לטייל לחוף הים, מאחר ולאף אחד משניהם לא היה חשק לסיים את הפגישה.
לכן נכנסו לרכבו של איציק ונסעו לים, ישבו על החוף והרגישו שוב ילדים חסרי דאגות, הסתכלו על הגלים, דיברו, ואפילו התנשקו מדי פעם בעדינות והיסוס. לאחר שצפו בשקיעה יפיפיה החליטו לחזור הביתה ולהישאר בקשר ולראות מה יתפתח. מדי יום נפגשו בחצר לטקס קבוע של האכלת חתולי הרחוב, ואז היו יושבים ומדברים בקול שקט על היום שעבר עליהם ועל השאיפות שלהם בחיים. איציק סיפר לה על לימודי ההוראה, והסיפוק הרב שהוא שואב מהם. ועל קורס שעבר לאחרונה יחד עם קבוצה של תלמידי הוראה ערביים, ועל דו הקיום שהתפתח בקבוצה ועל הכבוד ההדדי והאנושיות שהפגינו אותם מורים ערביים, שכל כך שונים מהגזענות והבורות שהוא נתקל בהם יום יום. מורן סיפרה לו על לימודי הטבע שלה, ועל חלומה להיות ווטרינרית שתתמחה בחתולי רחוב. ולאט לאט הקשר ביניהם התהדק לחברות אמיתית ששימח מאוד את ליבה של לידיה.
לילה אחד איציק החליט להפתיע את מורן, ואירגן בעזרתה האדיבה של לידיה מקום קסום בחצר, מואר בנורות צבעוניות עם שולחן ערוך יפה לשניים. הוא הזמין את מורן לשבת ושם בין חתולי הרחוב ששניהם אהבו, הציע לה חברות אמיתית ואת ליבו בקול מהסס. מורן קפצה מכסאה ופשוט חיבקה אותו וקיבלה את הצעתו בעיניים לחות מהתרגשות, ולידיה חייכה לעצמה באושר ועלתה חזרה לביתה תפקידה כשדכנית נגמר.
מוקדש עם המון אהבה לאיציק מהבלוג עין ירוקה מחייכת שנתן את ההשראה לסיפור הזה והוא אחד החברים הטובים שאפשר לבקש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: