ואף אחת מהן לא הגיבה חזרה.ופתאום הבנתי, אין לי חברות.

מה בסך הכל ביקשתי? לשבת ביום שישי הקרוב, שאמור להיות גשום בבית קפה ולאכול עם חברה ארוחת בוקר, לשבת על חביתה וקפה ולרכל על כל העולם.

מוזר, יכול להיות שזו רק אני , או אולי בגלל נסיבות החיים שפתאום כולם נעלמות.הרי אני נמצאת בגיל שכולם כבר מתחתנים,ואפילו מביאים ילדים. וכל אחת עסוקה בעולם שלה. ואולי זה פשוט האנשים שאותם הכרתי 

הסבר קטן:

האחת - הייתה חברה ממש טובה בתקופה האוניברסיטה, היינו יוצאות המון ביחד. בשנה האחרונה עברה לגור בת"א, התחילה לעבוד כדיילת, ומאז די לא רואים אותה.

השנייה והשלישית - חברות ממקום העבודה הקודם שלי, שהיינו בקשר ממש טוב ומאז שאני לא עובדת שם הקשר די התרופף

אז מה המסקנה המתבקשת? שאי אפשר כבר ליצור קשרים חברתיים בלי מסגרות?

בן זוגי היקר מחזיק בתיאוריה שנשים לא יכולות להיות חברות , שגם אם אנחנו רוצות או מנסות תמיד יש תחרות סמויה ( או לפעמים לא) בין נשים, מי יותר מוצלחת, למי תהיה את החתונה הכי יפה (כמובן שזה בא אחרי ה"מי תתחתן קודם"), למי יש בעל יותר מוצלח וכו' וכו'

אני לא יודעת, החברה הכי טובה שהייתה לי 9 שנים יום אחד החליטה שלא בא לה יותר. אז אולי הוא צודק.

בכל מקרה, זה די מבאס לדעת שהקשרים היחדים שנותרו לך הם וירטואלים ושאין לי עם מי לשתות קפה ביום שישי בבוקר