לראות, לספוג, להבין ו...לשתוק.
באמת ישנה אם אני אגיד משהו?
אולי...אולי יקחו את זה לתשומת ליבם הפעם?
לא, על מה אני מקשקשת.
באמת ישנה אם אני אגיד משהו?
אולי...אולי שווה להילחם בלי לדעת את הסיכויים הפעם?
לא...בשביל מה אני מפתחת ציפיות.
באמת ישנה אם אני אגיד משהו?
אולי...אולי ישמעו ויעריכו את דעתי הפעם?
לא...אין קרדיט אף פעם וגם לא טורחים להקשיב.
באמת ישנה אם...אשתוק?
אולי...אולי מישהו יעניין בשתיקה שלי וירצה שאני ספציפית אדבר הפעם?
אולי.
מעדיפה לא לומר את מה שיש או אין לי לומר.
מעדיפה לא לומר את דעתי, כי אני לא יכולה לעמוד מאחוריה.
פעם, יכולתי.
היום...כבר לא.
לאחרונה אני שוב רגישה.
מעצבן.
יעבור.
מעדיפה לא להילחם על אנשים שלא מוכנים להילחם על עצמם, או להילחם עליי.
מעדיפה לצפות ולנתח ולזרוק "לא ככה. תעשו אחרת." ולא לפרט, כי לשם מה? אינני טובה בלהסביר.
מעדיפה להיות בתוך השתיקה שלי ולשתוק.
במקום לומר שטויות ולשמוע את השקט, כי לא הבינו.
אני עוד אמצא את המילים.
מתישהו.
הן פשוט נאבדו לי.
עברית שפה קשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
