| 3/2010
 אנה ומיה הביתה!!!
אני כבר לא יכולה. לא מאמינה. לא מסוגלת לקרוא את זה יותר. הן מרעיבות את עצמן, לא אוכלות. מעודדות אחת את השנייה להמשיך לנסוע בדרך ישר אל המוות. איך? למה? הן עושות את זה מתוך רצון, הן מאמינות שכשהן עושות את זה הן שולטות על הגוף שלהן. הן אוכלות חצי תפוח ליום ומאמינות באמת שהן אכלו לשובע. איך הן לא מבינות? אולי פשוט אין להן כוח להשקיע בדיאטה נורמלית אז הן מרעיבות את עצמן? ומי אשם בזה? כולנו. התקשורת, הממסד, המבוגרים, הילדים, הם, אתם, אני. כל הדוגמניות שעוברות מאות מיליוני ליטושים כדי להיראות רזות בצורה לא נורמלית, ובטח לא בריאה. כל אחת ואחת מאיתנו, גם אם היא לא מודה, גאה אם היא מגלה שהרזתה קילו או שניים, סתם לכיף. בחנויות הבגדים אין בגדים במידות גדולות. והכל כ"כ פרוץ היום. כ"כ קל להכנס לזה, להישאב בלי דרך, בלי ידע או ניסיון לצאת. פשוט הזריקו לנו את האמונה הזאת לווריד. כל החיים שלנו מתיישרים על פי מודל הרזון. "אידיאל היופי". . אין כל רע בלהיות קצת מלאה. וגם אם את רוצה לרזות, יש דרכים בריאות, משביעות ואף מהנות לעשות זאת. אני פונה לכל אחת ואחת מכן, החברות של אנה, כל אחת, די. די להתעסק עם זה כל הזמן. במקום לחיות ולהיות מאושרות מעצמכן , אם במידה גדולה או קצת יותר קטנה, אתן חיות סביב האוכל. אתן לא בשליטה על הגוף שלכן, אלא האוכל. אתן מתחילות לאכול פחות ופחות, וכולנו יודעות איך הסיפור הזה נגמר. תעצרו את זה כל עוד אתן יכולות. אני לא מכירה אתכן, אין לי שום אינטרס לנסות "להרוס" לכן, אני מבקשת באמת, כי אכפת לי. מכל אחת ואחת מכן. אכפת לי מחיים שיכולים להיות נפלאים, מילדה שיכולה להיות כ"כ מאושרת, שיום אחד ראתה איזה דוגמנית רזה והחליטה שהיא שמנה. תאהבו את עצמכן כפי שאתן. בין אם אתן רזות או מלאות. אם תרגישו נוח עם עצמכן, רק תחשבו שאתן יפות, גם אחרים יחשבו כך. תהיו בטוחות בעצמכן, תפסיקו את זה. הרעבה עצמית (וכל מי שאוכלת פחות מ-700 קלוריות ליום מרעיבה את עצמה, גם אם היא לא חושבת ככה) היא בדיוק כמו להצמיד לעצמך אקדח לרקה וללחוץ על ההדק. גם בלי לראות אתכן אני יכולה לומר. את יפה. גם את. וגם את. כל אחת מכן יפה, אם זה מה שהיא מאמינה בו. אם תחיי בידיעה שאת מכוערת, גם אחרים יחשבו כך. ולהיפך. גם אם אתן חושבות שכבר אי אפשר, שקשה מדי להפסיק, אפשר. הכל אפשרי עם קצת כוח רצון. ואם אתן לא מסוגלות לבד, תפנו להורים, ליועצת, לחברות. ואם אתן מפחדות, תפנו לאגודות, בעילום שם. תפסיקו עם זה עכשיו, כל עוד אתן יכולות. לפני שזה כבר יהיה בלתי הפיך. בבקשה. אני לא אמא שאטיף לכן, אבל אכפת לי. אני יודעת שעכשיו אתן חושבות שאני מטומטמת ואני יודעת שאתן עם העכבר בדרך לאיקס האדום בקצה המסך, אבל אני רק מקווה, שגם אם תחליטו לא להקשיב לי, משהו ממה שכתבתי פה יחדור לכן ללב. משהו יחלחל, אפילו אם רק לתת מודע. כי אכפת לי. מכל אחת ואחת מכן. באמת אכפת לי. וחוץ מזה, רזה מדי זה בכלל לא יפה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
