 כינוי:
פלופית 3> בת: 29 Google:
פלופית 3<תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2010
פרק 2
היי לכולם,והינה אני חוזרת עם קטע ב'
קיבלתי הרבה מחמאות וכל מי שקורא את הסיפור שלי,תודה אוהבת אותכם
עיצוב חדשדש שיהיה שבוע בערך ואז אולי אני יחליף (:
פרק 2-פתאום מישהו נגע ושאל אותי, "נטלי את בסדר?",
הסתובבתי לאט לצד ימין וראיתי שזה ניק ועניתי לו, "כן אני בסדר הייתה לי תחושה לא טובה בקשר למשהו,איפה היית כל כך הרבה זמן?",
"כמעט לא נתנו לי ללכת אבל שכנעתי אותם והם נתנו לי,אז שנלך", חייכתי והלכנו לכיוון השער היציאה.
הרגשתי קנאה חזקה בלב אבל לא שלי אלא של מישהו אחר מרחוק ולא מקרוב.
כמעט כל הדרך שתקנו כי בכל זאת היא הייתה קצרה כי אני גרה קרוב לבית הספר. "זהו הגענו לבית שלי",עמדתי כמו סתומה בפתח של הבית שלי ולא ידעתי מה לעשות,
"למה את לא נכנסת לבית שלך?", ניק אמר כשהוא כבר מתכוון לפנות לכיוון הבית שלו,
"נזכרתי שלא לקחתי את המפתחות וכולם חוזרים רק בערב הביתה אחרי השעה תשע.
ניק חייך ואמר, "ישלי רעיון,בואי נילך לאיזה בית קפה את בטח רעבה לא?",
"תאמת כן אני רעבה,אבל הבעיה שהיא שאין עלי כסף",
"אני מזמין אותך,אז אני משלם",
"אני לא אוהבת כשאנשים משלמים עליי,לא נוח לי",
"נו שטויות בואי כבר,זאת הזמנה מימני!",
"בתנאי שתיתן לי להחזיר לך כסף על הארוחה",
ניק חייך חיוך מאולץ ואמר, "התנאי לא מוצא חן בעיני,אז אולי רק חצי מהכסף על הארוחה שלך?!",הוא מחייך באותו זמן שהוא אומר חיוך מתחנן.
נאנחתי ואמרתי, "טוב נלך על החצי,לפחות משהו אני אשלם".
הלכנו ביחד לבית הקפה שיש במרכז העיר שלא היה כל כך רחוק מהבית שלי,נכנסו לבית הקפה התיישבנו בשולחן ריק והמלצרית נתנה לנו את התפריט,אני בחרתי ספגטי בבלונז וניק בחר כמוני.אחרי כמה דקות הביאו לנו את האוכל,התחלנו לאכול וניק אמר לי, "אם את אותה נטלי שסיפרו לי עליה,אז את אחת המבוקשות בבית הספר",
נאנחתי ואמרתי, "כן אני יודעת שלא מעט בנים רצו ורוצים לצאת איתי",
"כן שלוש חברים שלי ניסו לצאת איתך,ושניים דחית והשלישי אני לא יודע את הסיפור",
עשיתי פנים מבוכות ושמתי את היד על הפה והורדתי את העיניים לשולחן ואמרתי, "ואי איזה פאדיחות",
"זה לא פאדיחה להיות יפה,ובנאדם ממש אחלה כי חברים שלי מכירים אותך,אבל השאלה בעצם למה את דוחה תמיד את כולם ולא מנסה לגלות מי הם בכללי?",
הרמתי את העיניים שלי והיסתכלתי עליו ואמרתי, "כי אני מאמינה באהבה,אני לא רוצה סתם כאלה פגישות שאני יודעת שהם לא באמת אוהבים אותי,ושכולם חוזרים על אותם המילים,וגם אני נפגעתי ולא פעם אחת ואני לא רוצה יותר לחוות את זה!",
"אני אשאל אותך שאלה אבל את לא חייבת לענות,כמה פעמים פעמים נפגעת?",
חייכתי חיוך מאולץ ועניתי, "לא נפגעתי הרבה פעמים אבל הפעמיים שנפגעתי הספיקו לי",
"את רוצה אולי לספר לי איך,אני רוצה להבין אותך!",
חייכתי אליו ואמרתי, "כן למה לא,לא שזה ישנה משהו כבר.בסוף שנה של ט' היה לי חבר מהשכבה שלי וממש אהבתי אותו הרגשתי שיש בנינו משהו רציני,וזה באמת היה ככה,היינו חודשיים ביחד וידעתי ששום דבר לא יפריד בינינו,הוא ממש דאג לי קנה לי מתנות ונראנו הכי מאוהבים,אבל אחרי חודשיים שמעתי שיחה שהוא מדבר עם החברים שלו והוא אמר להם שהפופלריות שלו עלתה מעל השמיים,אבל שהוא אוהב אותי אבל בכל זאת זה עזר לו במה שהוא רצה.אחרי ששמעתי את זה נפרדתי מימנו.",היה לי חיוך עצוב אבל שמח למחצה,
"אני לא אשאל אותך דברים על הקטע הזה כי אני מבין עד כמה שזה פוגע,ואני מבין שזה גם לא היה כל כך ממזמן אבל אם תוכלי תביא לי את שמו ונטפל בו",הוא חייך,
גמאני חייכתי וציחקקתי מעט, "לא צריך לעשות לו כלום הוא קיבל את מה שמגיע לו",
"אבל העיקר שעלה לך חיוך על הפנים".
המשכנו לאכול וסיימנו ביחד,הזמנו עוגת שוקולד ושוקו לקינוח,לפני שהגיע הקינוח ניק אמר, "נטלי לא סיפרת לי על הפעם השנייה.אבל רציתי לשאול במקרה קוראים לילד ג'ייק,והוא פגע בגלל שהוא שיקר לך שהוא אוהב אותך ובגלל שהוא בעצם רצה לעשות עלייך צחוק?",
"כן בדיוק הילד הזה וכן מי זה נפגעתי,חיבבתי אותו כי הוא היה ממש חמוד אליי ודיברנו מלא,אבל אחרי שגיליתי את כל זה,והקשר שלנו החזיק רק חודש,כי לשקר הוא לא ממש יודע,והוא פשוט היה עוד מאלה שרצו צומי,אבל מאיפה אתה יודע?",
"כי זה החבר השלישי שלי שניסה לצאת איתך,וידידה שלו סיפרה לי פה ושם כמה פרטים,אם רק הייתי יודע שאת הילדה שהוא פגע בה הייתי מלמד אותו לקח".
הביאו לנו את הקינוח והדבר הראשון שעשיתי לגמתי מהשוקו ואמרתי, "כבר אמרתי לך שאני לא צריכה שיטפלו באפחד,הם לא הצליחו בשלהם וזה גם ככה היה לפני הרבה זמן",
ניק חייך והמשכנו לשתות ולאכול,ופתאום הייתה לי הרגשה כיאילו מישהו מסתכל עליי בכעס והייתי חייבת להסתכל מסביב,היסתכלי בתוך הבית קפה ולא ראיתי אנשים שמסתכלים עליי,הבטתי אל החלון שישנו לידו וראיתי את דין עובר ליד הבית קפה והתחושה כבר נעלמה לי.
"נטלי שילמתי את החשבון שנילך?",
;הנהנתי לקחתי את הדברים שלי ויצאנו לבחוץ,היה כבר דיי חשוך וניק ליווה אותי לבית שלי והשעה הייתה כבר שבע וחצי,הזמן ממש טס וכבר היה מישהו בבית שלי, "זהו הגענו עוד פעם לבית שלי והינה האור דולק זה אומר שמישהו מהמשפחה שלי הגיע הביתה,ניפגש מחר",
;"ניפגש,זה בית ספר בכל זאת".
;הוא הלך לדרכו ואני נכנסתי לבית,והדבר הראשון שעשיתי בדקתי מי נמצא בבית,נכנסתי למבטח ולסלון ולא היה אף אחד אז צעקתי, "מי כבר חזר הביתה כל כך מוקדם?!",ומחדר האורחים יצא אחי הגדול נייט רצתי וחיבקתי אותו חזק,ושאלתי, "נייט מה אתה עושה פה?",
"באתי לכמה ימים להיות איתך ועם ההורים".
חייכתי חיוך גדול ושאלתי, "ואיפה לורן היא גם פה?",
"בטח שהיא פה,אבל היא נסעה לקניות".
רק דיברנו על לורן ארוסתו של נייט והיא נכנסה לבית,לורן היא ממש יפה ואני לא אומרת את זה על כל אחת,אבל היא בהחלט מאד יפה,ישלה שיער חום גלי עם גוונים בצבע בלונד,ועיניים בצבע כחול ירוק,היה לה אף קטן וחמוד כזה שממש עשה אותה חמודה ביותר.היא יוצאת עם אחי כבר שלוש וחצי שנים,ולדעתי היא הדבר הטוב ביותר שקרה לו,חוץ מלידת אחותו.
כשנייט רק התחיל לצאת עם לורן הוא היה אומר לי שהוא ראה בה משהו מיוחד שמשך אותו,והוא אהב אותה עוד יותר בגלל שהיא יפה כמוני.
לורן נכנסה עם לא מעט שקיות לבית ואמרה בקול מאושר, "מאמי שלי, את אחת הילדות היפות שאליה התגעגעתי!",
הבאתי לה חיבוק חזק ואחרי זה היא אמרה לי, "את לא מבינה כמה בגדים קניתי לך",
"לורי את יודעת שאני לא אוהבת שאת קונת לי מתנות ובמיוחד כשזה בגדים",
"טוב בסדר רק אחרי זה אוהבת אותם ולא רוצה להוריד".חייכתי חיוך תחמני וגילגלתי את העיניים.
"ברגע שתראי איזה מכנס וחולצה קניתי לך,והנעליים,לא חכי ברגע שתראי את השמלה שקניתי לך את כבר לא תגידי דברים כאלה", אמרה כדי שאני יחזור בעצמי.
"ולמה את בדיוק מחכה?בואי לחדר".עלינו במדרגות ובדרך נייט אמר, "אני הולך להכין לנו בנתיים ארוחת ערב",
נעצרנו ואמרתי, "אני כבר אכלתי עם ניק", "ואני אכלתי לבד",לורן ענתה אחרי.
"טוב אז הלכתי להכין לעצמי ארוחת ערב", וחייך את החיוך היפה שלו, "בתאבון",ענינו ביחד.
בחדר שלי לורן הראתה לי את הבגדים שהיא קנתה לי,והשמלה הייתה אחת השמלות הכי יפות שראיתי,היא הייתה בצבע שחור עד לברכיים פחות או יותר צמודה לגוף,היו לה רק כתפיות והיא ללא שרוולים,ובגלל זה לורן קנתה לי אלייה כמו מטפחת שחורה נוצצת בקטנה לשים מעל,והיא גם קנתה לי נעליים מתאימות לשמלה הן בצבע שחור, פשוט נעלי בובה על עקבים.
אחרי כל זה שכבתי לישון ממש מוקדם,היה לי חלום ממש מוזר הרגשתי בו כיאילו נופלים על שני דברים ממש כבדים,וברגע שהם נפלו היתעוררתי ולא ידעתי מה זה בדיוק.
שיהיה לכם סופשבוע מדהים!
אוהבת,רגינה (:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
