 כינוי:
פלופית 3> בת: 29 Google:
פלופית 3<תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2010
פרק 3
שלוםםם לכולם D:תודה על כל התגובות!ואו עברתי את ה100 כניסות,זה כלכך נחמד,הכל בזכות הקוראים שלי,אין עליכם!אממ,אני משנה קצת את הדברים מעכשיו אני מפרסמת לפני פרקים ולא לפי קטעים אז לכל כמה פרקים כדי שיהיה יותר קל,אז קריאה נעימה לכולם :)פרק 3-
קמתי בבוקר היתארגנתי ולא היה לי חשק לאכול ארוחת בוקר בגלל החלום שהיה כל כך מוזר.
יצאתי מהבית ודין כבר עמד לידו וחיכה לי הוא האיר את הבוקר שלי עם החיוך היפה שלו,אמרתי לו שלום והתחלנו ללכת,הבוקר לא היה לי כוח לדבר אז פשוט לא דיברתי,הרגשתי איך דין מסתכל עליי מהצד וראיתי את הביאוס שלו שאנחנו לא מדברים ניסיתי כמה פעמים לפתוח את פי ולהוציא הגה אבל זה כיאילו לא יכלתי לדבר .
הגענו לבית הספר ובכניסה כבר ליז ונלי חיכו לי.התרחקנו קצת מהאחרים ואמרתי להן, "היה לי חלום נורא מוזר ואני אפילו לא יודעת איך לפרש אותו,והוא מאד מציק לי",
"את רוצה לספר לנו מה היה בחלום?", שאלה אותי ליז.
"אין מה לספר אפילו אני בעצמי בקושי הבנתי משהו,אני רק יודעת ששני דברים כבדים יפלו עליי וזה לא משהו דומם אלא רגש,לפחות אני מקווה",
"אל תדאגי זה בסך הכל חלום,כמו שהיית אומרת לי כשהיינו קטנות",
חייכתי אל נלי שהיא הראשונה שהשניה שהצליחה להעלות לי את החיוך על הפנים.
כל הזמן בשיעורים רק ציירתי ולא היה לי כוח להקשיב,ראיתי את כולם על הבוקר אבל רק אחד היה חסר לי,מישהו שהבטיח לי שנתראה בבית הספר.
אחרי השעה השישית כשכולם הלכו לקפיטריה אני הלכתי לעשות סיבוב קטן בשכבת יא' לראות בכיתה שלו שזאת גם הכיתה של דין,אם התיק של ניק בפנים אז זה אומר שהוא הגיע.
רק היתקרבתי לשכבה ופתאום עפים עליי שני בלוני מים,את הראשון תפסתי והשני התפוצץ לי על הראש,הסתכלתי למלעה וראיתי ניק נושך את השפה התחתונה שלו ומנסה לחייך באותו הרגע,אני הייתי מעוצבנת תפסתי ביד ימין את הבלון וזרקתי לעברו והוא מתחיל לעשות לי לא עם האצבע אבל בכל זאת זרקתי וחייכתי חיוך תחמני ומנצח כשזה פגע בו.
ראיתי אותו רץ לעברי מהקומה השניה של השכבה,ולפני שהספקתי לזוז הרגשתי רוח עומדת מאחורי היסתובבתי במהירות וראיתי את רכזת השכבה שלי ואמרתי בביאוס, "רק אל תגידי לי שעוד פעם עד ארבע וחצי?".
היא הנהנה מהראש פנתה לאחור ואמרה, "גם אתה אדון הולס!",
היסתובבתי חזרה אל ניק שכבר עמד מולי, "סליחה", אמרתי לו באנחה,
"אין לך מה לבקש אני אשם",
"כן אבל ניסית להזהיר אותי ואני כמו סתומה הרסתי הכל ",
"את לא סתומה,אלא זה אני שהתחלקתי על המים הבלונים עפו לו מהידיים".
הוא התקרב אליי והרגשתי את הנשימה שלו על הפנים שלי ולא יכולתי להגיד כלום,הוא הוריד לי חלק מהבלון שנשאר לי על השיער הרטוב שלי והביא לי אותו ואמר, "אני חושב שזה שלך",
"ואני חושבת שזה שייך לך,אדון הולס",
"רק אל תתחילי לקרוא לי ככה זה כל כך משגע",
"למה לא אמרת לי קודם שאתה אח של דני הולס?",
"לא שאלת לא אמרתי",
"אח שלך חבר טוב של אחי ולא אמרת לי!", חייכתי אליו חיוך חמוד,והוא חייך אלי בחזרה.
"אם אני יגלה שהיינו ידידים כשהיינו קטנים,אני ירביץ לאחי הגדול", "למה?", שאלתי אותו בתמיהה.
"כי איך הפסדתי ידידה טובה כמוך?!",ציחקקתי לי בשקט וניק הצטרף.
לאחר סוף היום היינו צריכים לנקות שתי שכבות,את שלי ואת של ניק.
ניק סיפר לי הרבה דברים עליו למשל שהוא בעצם כן הפסיד ידידה כמוני כי הוא לא גר כאן כל הזמן הזה,הוריו התגרשו כשהוא היה בן 3 והוא עבר לגור אצל אבא שלו בלוס אנג'לס ודני נשאר לגור עם אמא שלו פה בניו-יורק,הוא סיפר לי שהוא לא הלך מרצונו לגור אצל אביו אלא בגלל שאמא לו הכריחה אותו,והוא אמר שעדיין קשה לו לסלוח לה,אבל גם עכשיו הוא גר בלי אמא שלו ורק עם אבא שלו,אמא שלו עברה לגור בוושינגטון אז אבא שלו חזר לגור פה,רק מלפני שנתיים.
ניק סיפר את זה כל כך באמינות וכל כך ברגש ורק עכשיו הבנתי עד כמה הילד יפה מבפנים וכמה רגש יש לו.
הבנתי שאני ממש שמחה שהכרתי ילד כמוהו!
שיהיה לכם המשך שבוע,וסופשבוע מדהים!
אוהבת רגינה (:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
