לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שני דברים במכה אחת 3>


כאן אני יפרסם את הסיפור שלי "שני דברים במכה אחת"

Avatarכינוי:  פלופית 3>

בת: 29

Google:  פלופית 3<

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2010

פרק 7


שלום לכולם :)
מקווה שהשבוע שלכם התחיל מעולה כמו שלי!
הינה פרק 7,מקווה שתהנו P:



מהפרק הקודם:
אבל אני יודעת שאפילו לעבור לידו יהיה לי קשה,כי בטח הוא יסתכל עליי עם העיניים היפות שלו ויהיה נורא עצוב וזה ישבור אותי! וככה עבר לא יום שלם,רוב השיעורים התבטלנו לנו כי שכבת יב' הייתה בטיול אז חלק מהמורות נסעו איתם.אני ליז ונלי הלכנו הביתה,וכשעברנו ליד השכבה של דין העיניים שלי ושלו נפגשו ואז נשמתי בכבדות והרגשתי דקירה בבטן אב המשכתי ללכת.


פרק 7-

"אז נטלי מה את מתכוונת לעשות היום אחר הצהריים?", נלי שאלה בהתלהבות רבה.
"אני הולכת עם ניק להצגה של בן דוד שלו"
"אוי איזה חמודה את",קפצה לה בהתלהבות ליז מהצד
"אני בטוחה שהוא יותר חמוד", נלי אמרה בזמן שמרימה את הגבות שלה,גילגלתי עיניים והמשכתי ללכת כיאילו לא שמעתי את זה.
נכנסתי לבית שלי וקיוותי לנכון,ההורים שלי היו בבית,ברגע שניכנסתי קפצתי על אמא שלי בחיבוקים ועל אבא שלי.
"אתם לא מבינים כמה שהתגעגעתי אליכם!"
"גם אנחנו התגעגענו אלייך מאד! חבל שלא נסעת הייתה נסיעה מאד מרתקת!", אמא שלי אומרת בזמן שהיא עדיין מחבקת אותי
"בקשר לנסיעה,איפה לורן ונייט?"
"הם נשארים שם לעוד יום,ומחר הם חוזרים"
"אבל אמא הם לא התחתנו בלי שאני הייתי שם נכון?"
"מה פתאום,מאיפה לקחת את זה?"
"את אמרת שהייתה נסיעה מאד מרתקת,ואני כבר לא יודעת מה לחשוב!!", ופתאום הם באמת התחתנו ואני לא הייתי בחתונה של אחי הגדול?! זה היה הורס אותי לגמרה ולא יודעת מה הייתי עושה עם עצמי,אולי לא שמתי לב לתאריכים ובעצם זה היה השבוע שבו הם היו צריכים להתחתן,כבר התחיל לכאוב לי הראש מרוב שאני חושבת יותר מדי! אולי אני באמת צריכה לא לסבך דברים בצורה כזאת ולקחת הכל בקלות? אולי הגזמתי עם דין,טוב הוא סיפור אחר לגמרה.ואז אמא שלי הוציאה אותי מהמחשבות שלי ואמרה,
"אמרתי את זה,בגלל שנסענו להרבה מקומות ובגלל שבחרנו ללורן את השמלת כלה שבחרת לה בקטלוג".
חייכתי את החיוך הגדול והמאושר שלי,הייתי הכי מאושרת באותו רגע כי לא חשבתי שהיא באמת תבחר ובשמלת כלה שבחרתי בשבילה בקטלוג של החנות בלאס וגאס,כי בחרתי אותה בעצם לטעמי וסימנתי אותה עם עט בעמוד בגלל שהכי אהבתי אותה משם,זאת הייתה השמלה הכי יפה שראיתי ואני הכי שמחה שבעולם שלורן תתחתן בה! יחד עם אחי הגדול! ההורים שלי המשיכו לספר לי שהם מצאו אולם ממש יפה ששם תהיה החתונה ושהטיול היה ממש כיף.אמא שלי סיפרה לי גם שדודה ננסי לא מתכוונת לחזור בזמן הקרוב מניו-יורק כי היא עובדת,ואני גם ידעתי שיש עוד סיבה,בגלל שהיא רוצה לפתוח דף חדש להתחיל הכל בטובה כן היא עובדת ורוצה לפתוח את חנות הבגדים שלה בגלל שהיא מעצבת בגדים.עליתי לחדר שלי לסדר ואולי להכין שיעורים,בדרך כלל אני מכינה אותם אבל היום לא היה לי לא כוח ולא חשק,נשארה לי עוד שעה לפני שאני צריכה להתארגן ליציאה להצגה יחד עם ניק אז שכבתי על המיטה ושמתי עלי את הדובי שקניתי לא מזמן,היסתכלתי עליו כמה זמן ושאלתי אותו, "איך בדיוק בזכותך ראיתי את כל הזיות האלה?", כמובן שהוא לא ענה לי אבל גם לא ציפיתי שהוא יענה לי כי בכל זאת הוא צעצוע אבל עדיין העניין הזה היה מאד מוזר,הייתי עייפה אז עצמתי את העיניים כדי לנמנם קצת ורק סגרתי אותם ופתאום שמעתי שמישהו צועק בשמי "נטלי" התיישבתי במהירות היסתכלתי לצדדים,קמתי לדלת הוצאתי את הראש לשמוע אולי אמא שלי קראה לי,חיכיתי כמה שניות והיא לא קראה לי שנית אז חזרתי וישבתי חזרה על המיטה,טוב זה כבר צריך להיפסק! מה זה כל הדברים המוזרים האלה שקורים לי?! לקחתי נשימה ארוכה ונרגעתי.היסתכלתי על השעון ושמתי לב שנימנתי יותר מחצי שעה אז התחלתי להתארגן לבשתי סקיני ג'ינס גופיה לבנה עם יהלומים קטנים שיוצרים ציור של מיקי מאוס,ולקחתי עליונית ולבשתי נעלי אדידס,היסרקתי היתאפרתי וירדתי במדרגות לקומה הראשונה.
"אמא אני יוצאת לכיוון הבית שלי ניק"
"אוקיי מאמי,רק תגידי הילד הזה הוא ניק אח של דני הולס?",שאלה בתמיהה
חייכתי חיוך ועניתי, "כן זה אח של דני",והחיוך לא ירד לי מהפנים
"אויש הוא בטח ילד נורא נחמד כמו אחיו הגדול,סיפרתי לך שדני הוא השושבין של נייט נכון?"
נדהמתי פקחתי את העיניים שלי והפה שלי נפתח מההפתעה הזאת אבל סגרתי אותו במהירות ולא יכלתי לענות,היה לי מזל פשוט שיש לי עוד כמה דקות וניק יבוא לאסוף אותי במקום שאני ילך לבית שלו.ועניתי לאמא שלי, "לא אמרת לי! איך לא אמרת לי שדני הוא השושבין? ואיך נייט לא סיפר לי? אז אל תגידו לי גם מי השושבינה של לורן אולי אני יגלה כמה ימים לפני החתונה!".לא אמרתי את זה אלא דווקא בקול רגוע.
"את והחברה של לורן השושבינות שלה,ותשאלי את נייט למה הוא לא מספר לך דברים כאלה",וחייכה את החיוך האימהי היפה שלה שאני הכי אוהבת בעולם.החזרתי לך חיוך ונשקתי לה בלחי ויצאתי לבחוץ.ניק עוד לא הגיע והשעה הייתה כבר שש,לא היססתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית של ניק ואני רק מקווה שאני הולכת לכיוון הנכון.
"ילדה לאן את חושבת שאת הולכת?"
שמעתי מישהו צועק מאחורי לא רציתי להסתובב אבל כיאילו משהו דחף אותי להסתובב והיסתובבתי וזה היה ניק,הייתי בטוחה שדין לרגע אבל ראיתי את ניק ונרגעתי,התחלתי ללכת לכיוונו  וחייכתי אליו והוא אליי.הגענו להצגה במכונית של ניק,זה כלכך מגניב שיש לו רישיון נהיגה הוא בטח שמח שהוא לא תלוי על הגב של ההורים שלו כדי שיסיעו אותו לכל מקום.
ההצגה הייתה מאד מעניינת והבן דוד הקטן של ניק כל כך חמוד שקשה להאמין,הוא משחק כל כך טוב.בהצגה היה מדובר על ארץ הפיות והמכשפות,על איך מישהי מגלה שהיא מכשפה והחברה הכי טובה שלה היא פיה והתגלה שמאיפה שהן באות בטבעיות אז העולמים שלהם אויבים,אבל אחרי מלחמה קשה הבנות האלה הצליחו לעשות שלום בין שני העולמות בעזרת החברים שלהם שאחד מהם היה בן דוד של ניק ואת השני אני לא מכירה.אחרי ההצגה אני וניק נסענו הביתה במכונית היפה שלו שהיא בצבע שחור ואני לא יודעת מאיזו סוג אבל היא דומה למכונית מירוץ ממש יפה.
"אז אח שלך יהיה השושבין של אחי בחתונה", אמרתי לו בהתפעה והוא לא ציפה לזה
"כן אני יודע,אחי סיפר לי לפני כמה ימים",הוא אמר כל כך רגוע,והבנתי שאני זאת שפשוט מגלה את כל הדברים אחרונה.
"אז זה אומר שאתה גם בא לחתונה?", אמרתי בקול מתוק שמחמם את הלב,וחיכיתי לתשובה חיובית
"אני חושב שכן,אני לא עומד לפספס חתונה של החבר הכי טוב של אחי,ועוד ערב משותף איתך", וראיתי איך החיוך התפצל לו על הפנים ואם הוא היה יכול אז היה ממשיך עוד ועוד.ציחקקתי לי בקטנה.הוא החזיר אותי הביתה,והפעם ישנתי ממש טוב בלי חלומות מוזרים.בבוקר אמא שלי הייתה בבית הכינה לי ארוחת בוקר,אני יצאתי מוקדם מהרגיל כדי לא להתקל בדין כי לא רציתי עדיין לדבר איתו,אם הוא ירצה הוא זה שצריך לבקש סליחה.
ניכנסתי לכיתה שלי,ליז ונלי ישבנו ופטפטו להן על השולחן וברגע שהיתקרבתי הן היסתכלו עליי כיאילו הן מחכות למשהו.
"לה היה כלום,סך הכל ראינו הצגה לא היה כלום!" אמרתי להן ישר
"אני כבר ציפיתי שהייתה נשיקה או חיבוק או משהו כדי שיהיה לי על מה לחשוב בזמן השיעורים", אמרה לה נלי כולה מאוכזבת
"מה את רוצה שהם יתנשקו כבר על הדייט הראשון?",שאלה אותה ליז
הישתעלתי בקטנה ואמרתי כמעט ללא קול, "השני".
הן היסתכלו עליי במבט תוקפי כיאילו אמרתי משהו ממש מפחיד,הן שילבו ידיים ואני חייכתי חיוך של הצילו
"היה לכם דייט ולא סיפרת לנו?", אמרה ליז מעוצבנת בקטנה
"סך הכל הלכנו לבית קפה ודיברנו על כל מיני דברים סיפרתי לו על עצמי ואבל החברים שהיו לי,וסתם היה ממש נחמד".קיוויתי שזה יציל אותי וצדקתי,הן נרגעו וחיבקו אותי.
"אני נורא אתגעגע לחיבוקים של השלוש הדובות האלה", אמרה נלי בעצב
"אל תדאגי יהיו לנו עוד הרבה חיבוקים כאלה,ניפגש המון הרי נדרנו שלא נפסיק להיות בקשר", אמרתי לה כדי לשמח אותה והצלחתי להוציא לה חיוך ממש חמוד!
כמה היה לי קשה להקשיב בשיעורים אני מנסה להכריח את עצמי אבל אני לא מצליחה,כי המריבה שלי עם דין לא יוצאת לי מהראש מהרגע שאני נכנסת לבית הספר התחושה הזאת בלב ובבטן פשוט הורגת אותי,אולי כי אני לא יכולה להיות איתו בריב יותר מדי זמן.כל השיעורים חשבתי מה לעשות האם ללכת אליו לפני הפסקת האוכל ולדבר איתו אולי הוא יסביר את עצמו,אבל אני לא מבינה למה הוא לא מתקשר אליי יותר,אולי כי הוא לא רוצה גם לדבר איתי,אולי כי הוא חושב שאני צודקת ושעדיף שאני יתרחק מימנו כדי שהוא יוכל לשכוח אותי? אבל האם אני רוצה שהוא ישכח אותי,ואולי לו זה לא עוזר שאני נמצאת ליידו אולי הוא פשוט מתאהב בי כל פעם יותר ויותר.סגרתי את פני עם הידיים ושמתי את הראש על השולחן ואז שמעתי את הצלצול להפסקת האוכל,והצלצול הזה היה כמו הצלצול בלב שלי שאמר לי תלכי לדבר איתו או שבשעתיים האחרונות של מתמטיקה את תסבלי במחשבה על דין.
קמתי והלכתי אחרי ליז ונלי ונעצרתי אחרי שיצאנו מהכיתה ואמרתי להן, "אני צריכה ללכת לדבר עם דין,אני פשוט חייבת לברר איתו הכל! קשה לי המצב של הריב הזה,אז תחכו לי ואני יבוא לאכול אחרי שאני אסיים את השיחה שלי איתו".ונשפתי בכבדות הרגשתי את הלב שלי דופק במהירות של ריצה של סוס.
"שמתי לב שאת באמת מצוברחת כל היום,את לא יכולה לתת לעצמך לסבול ככה!", ליז אמרה לי בזמן שהיא מחזיקה בידיי.
"אם את מרגישה את הצורך לדבר איתו אז אין לך טעם לחכות תלכי לפני שיהיה מאוחר מדי", אמרה לי נלי עם חיוך מנחם.
"צודקות אני אלך לדבר איתו ומה שצריך לקרות יקרה", נשמעתי כל כך בטוחה בעצמי שלא ידעתי מאיפה זה בא לי? אבל עכשיו כשה שתי החברות הכי טובות שלי תומכות בי ואני חלקתי איתן באבן הזאת שישבה לי על הלב אז יותר קל לי.
"בהצלחה", שתיהן אמרו לי באותו הזמן, "תודה" עניתי להם בחזרה והמשכתי ללכת לשכבה של דין.
הגעתי לשכבה והתקרבתי לכיתה,ברגע שבאתי להיכנס לכיתה ראיתי את דין וניק לבד שם עומדים אחד מול השני,זזתי אחורה במהירות ועמדתי ליד הדלת נשענם עם הצד על קיר ושמעתי את השיחה שלהן והרגליים שלי לא נתנו לי ללכת.




שיהיה לכם שבוע מעולה :)
פלופית 3>
נכתב על ידי פלופית 3> , 15/2/2010 20:53  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




1,129
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפלופית 3> אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פלופית 3> ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)