"נטלי סליחה אני לא רציתי לעשות את זה בכוונה,הראש שלי והראש שלך,כיאילו איך להסביר-",עצרתי אותו באמצע ואמרתי,
"ניק הכל בסדר לא קרה כלום,ראיתי מה קרה אתה לא צריך להצטער על זה!".חייכתי חיוך חמוד והוא החזיר לי חיוך.
קמתי מהריצפה ועזרתי לו לקום,הוא הרים את האופניים שלו מהריצפה ועמד ליידי,
"לפחות עכשיו למדת משהו חשוב!", אמרתי לו בהפתעה
"ומה בדיוק למדתי?!",הוא שאל בתמיהה
"לא לנפנף לי בזמן שאתה נוסע על אופניים,ואם אתה רוצה לעצור ולהגיד לי שלום תעשה זאת בעזרת המעצורים ולא עם העמוד תאמין לי יהיה פחות כואב", והתחלנו לצחוק,לניק יש צחוק מאד מדבק,ישלו צחוק נורא חמוד וגלי כזה.
המשכנו ללכת והגענו לבית של ניק ואני עמדתי בהלם,ישלו בית ענקי כל כך גדול וכלכך יפה.
"את רוצה להיכנס לשתות משהו?",הוא שאל אותי ואני עדיין לא יכלתי לענות
"לא זה בסדר אני ימשיך לרוץ וגם ככה אני יגיע לבית שלי תוך שתי דקות,כי הוא נמצא ממש פה בסיבוב", הוא חייך ואני אליו. אמרנו ביי ואני המשכתי לרוץ,כשהגעתי לבית שלי נלי עמדה בכניסה,חיבקתי אותה והיא אמרה לי במהירות,
"אני ראיתי הכל,את לא צריכה להסביר לי אבל אני ראיתי את הכל במיוחד את החלק של הנשיקה הקצרצרה שהייתה לכם",היא חייכה ואני הייתי מובכת.
"טוב אז ככה פחות סיבוכים לספר לך שהייתה לי נשיקה עם ניק",ניכנסו לבית שלי למטבח והוצאתי לנו מיץ תפוזים סחוט מהמקרר,ישבתי מולה וחייכנו אחת אל השניה ואז היא הפתיעה אותי ואמרה לי,
"נו איך הייתה הנשיקה?!",
"קצרה וזה היה כלום!"
היא צחקה ואמרה לי, "עלק כלום! בטוח זה שיחק משהו אצלו השאלה היא אם אצלך זה עשה איזה רגש או משהו?"
נשכתי את השפה התחתונה ועניתי לה, "לא יודעת,אמרתי לך אני רוצה לפגוע באפחד מהם!"
"אוי נטלי נטלי,אני זוכרת איך שלא רצית לפגוע בדין ופגעת בעצמך יותר מאשר בו,אני זוכרת כמה בכית! לילות! ישנו אצלך כמעט שבוע ורק אז נרגעת והמשכת אלאה,תעשי טובה אל תפגעי בעצמך כמו פעם שעברה,תחשבי טוב מה את מרגישה כי בסופו של דבר את תפגעי"
"אני לא יודעת כלום פשוט לא יודעת אני מבולבלת.ואני לא רוצה לעבור את שאר הימים בבכי".
"אל תדאגי אנחנו לא ניתן לזה לקרות,אפילו שאני אהיה רחוקה זה לא עומד לקרות הבנת אותי?! בסופו של דבר יבוא האחד כמו שאמרתי לך כל הזמן!"
חייכתי אלייה ואמרתי לה, "האחד מחכה לי איפשהו במקום מוסתר מכל המקומות שיש פה,והאחד שלך מחכה לך אי שם במקום קסום רק שלך"
"אני זוכרת את זה! זה עוד היה כשהיינו בנות שש!" צחקנו הרבה על זה.
"תגידי נלי רוצה ללכת איתי לסטודיו הישן של דודה שלי כדי לעשות קצת ספורט?"
"מוזר,גם ליז הציעה לי ללכת לשם מחר"
"אהה נו כי היא לא אמרה לך שאנחנו הולכת שלושתנו יחד",ואי הילדה הזאת חייבת להגיד את מה שאני חשבתי עליו,נראלי שאני מתשגעת כבר!
"טוב אז מחר נילך לשם ונעשה קצת ספורט ואז בטח כמו אחרי כל פעילות גופנית איתכן נלך לזלול גלידה! ואם כבר מדברים על ליזי שלנו איפה היא באמת?"
"היא בטח בבית,יושנת",
קשה לשקר לנלי אבל אין לי ברירה כשליז הלכה לעשות קניות למסיבה הקטנה שלנו.אחרי בערך חצי שעה נלי הלכה לבית שלה ואני נשארתי לבדי בבית יושבת במטבח בוהה בתקרה,פתאום הטלפון מצלצל ואז הפלאפון שלי מצלצל לקחתי את הטלפון לידיים ואת הפלאפון לידיים ולא ידעתי למה מהם לענות קודם לדין שמתקשר לטלפון או לניק שמתקשר לפלא או שפשוט לסנן אותם,בסופו של דבר לא עניתי להם והייתי שמחה כי ידעתי שאחד מהם לפחות יבקש מימני ללכת איתו מחר למסיבה של נלי.קמתי והלכתי לכיוון והנפתי את היד שלי והכוסות שהיו על השולחן נפלו על הריצפה והרגשתי כמו רוח שנכנסה לתוכי,לא הבנתי מה שקרה לי עכשיו הלכתי ולכיוון הזכוכיות שהיו על הריצפה והרמתי הכל וזרקתי הכל לפח.אני בכללי כבר לא יכולה להבין מה הולך איתי אבל כל מה שאני יודעת זה שיש לי סוג של רגש מוזר בתוכי בכל פעם שיש משהו לא במקום,וגם משום מה אני יכולה גם להעלים דברים ולהחזיר אותם,זה פשוט מוזר כל הקטע הזה ואם אני אסםר את זה למישהו יחשבו שאני חולה או משוגעת פסיכית לא נורמלית איך עוד אפשר לתאר את זה.
ליז חזרה מהקניות והלכנו להכין את הסטודיו למסיבה אחרי שסיימנו ישבנו לנוח ולנשנש קצת בייגלה
"היתנשקתי היום עם ניק",נפלת לי מהפה ליד ליז
"מה?!" היא הייתה בהלם, "איך זה לעזזל קרה ולמה לא הייתי שם?"
"זה קרה בבוקר,וזה קרה בטעות". סיפרתי לה את הסיפור המלא,והיא משום מה התחילה לצחוק
"מה כל כך מצחיק ליז?!"
"ואת מאמינה לזה?! ואם הוא נישק אותך בכוונה כשהיית מעליו?"
"אין מצב שזה מה שקרה כי העיניים שלו היו סגורות כל הזמן הזה",
"טוב אז ניראלי שפשוט הגורל נורא אוהב את ניק,ומאיר לו פנים",וחייכה חיוך כובש
"צודקת כי בטוח הדבר הזה לא הולך לטובה בשבילי", היא הרימה את הכתפיים ללא ידיעה.
אחרי שסיימנו לנשנש ניקינו עוד קצת והלכנו הביתה,אני ישר הלכתי לישון ועוד פעם הלילה היה לי חלום מוזר,עוד פעם רגש פה ורגש שם.כמה אפשר לסבול את זה אני יודע שאני כבר לא יכולה יותר זה קשה לי יותר מדי!
היתעוררתי בבוקר כשכולי מזיעה מרוב הסיוטים שחלמתי,חלמתי על מלחמה שכולם מתים העולם שחור ואני לא יודעת מה לעשות,שאני מאבדת מישהו שנורא חשוב לי שהלב לא עומד בלחץ הזה ושאני מאבדת שליטה על הכוחות שלי,ואז היתועררתי.רק אם יכולתי להבין מה עובר על הגוף שלי בימים האחרונים ומה כל החלומות האלה מנסים להגיד לי.
היתקלחתי ויצאתי עם תחושה של בן אדם חדש כיאילו ניקיתי את כל הרע ונשאר רק טוב,אני יודעת שהיום אני הולכת להנות כל כך! למטה במטבח כבר אמא שלי חיכיתה לי עם מלא פנקייקים עם ריח מעולה וכמובן השוקו שלי.
"בוקר טוב אמא" ונתתי לה נשיקה בלחי
"בוקר טוב נטלי,איך ישנת?",שאלה כיאילו היא ידעה למה היא שואלת
"לא כל כך טוב היו לי סיוטים כל הלילה,עבר עליי לילה קשה אבל עכשיו אני בסדר"
"אני יודעת עברתי ליד החדר שלך ושמעתי אותך נושם בכבדות,ניסיתי להעיר אותך ולא הצלחתי את פשוט חזרת לישון נורמלי אז חשבתי שהסיוט נגמר"
"הוא נגמר רק בבוקר,בטח באת כשהסרט היה ברגע הרגוע שלו" וצחקתי והיא צחקה יחד איתי
אכלתי ארוחת בוקר,ואמא שלי עזרה לי להעביר את כל האוכל לסטודיו מאוחר יותר אבא שלי הגיע וסידר שם את כל המערכת של המוזיקה,הכל היה מוכן ומאורגן למסיבת הפרידה של נלי.
לקראת הערב בחרתי את הבגדים שאני רוצה ללבוש,שורט ג'ינס חולצה בצבע שחור נופלת כזאת עם נצנצים וציור יפה,נעל פלטפורה,עשיתי בננה מהפוני היתאפרתי וחיכיתי למטה לליז שתבוא עם נלי,הבגדים של נלי למסיבה כבר היו אצלי,והינה הן הגיעו.
"למה לא אמרת לי שאנחנו יוצאות לחגוג לאנשהו?!", נלי נכנסה בעצבים לבית שלי
"ואי נלי רק נכנסת כבר בעצבים,אנחנו חשבנו על הכל מראש וקנינו לך במתנה בגדים יפים להיום", זרקתי לעברה את הבגדים והיא הלכה להתלבש.
"ליז כולם כבר שם נכון?!"
"כןן כולם הגיעו והם מוכנים להפתיע אותה", וחייכה חיוך יפהה שאני הכי אוהבת בעולם
ליז הייתה ממש יפה באותו ערב,היא לבשה גופיה שחורה ועל זה חגורת כסף וחצאית מיני עם נעל פלטפורה כמו שלי.נלי יצאה מהחדר והיא הייתה מדהימה קנינו לה שמלה בצבע שחור עם חגורה,היא לבשה את נעלי העקב שלי,עשינו לה החלקה ואיפרנו אותה.
"את נראת מדהים", אמרתי לה וכמעט התחלתי לבכות
"כמה שאני אתגעגע ליופי הבלונדיני שלך!"
"דייי נו אני יתחיל לבכות עכשיו ואני לא רוצה כי זה אמור להיות ערב שמח ובלי נשכח!",התחבקנו חיבוקק חזק ביותר,החזקנו ידיים ויצאנו לבחוץ
"אז לאן אנחנו הולכות?!",
"את תראי!", אמרתי לה וחייכתי לליז.
הגענו לסטודיו,נכנסו וכולם קפצו ועשו לה הפתעה וזרקו בלונים,היא הייתה פשוט בהלם,כולם משכו אותה לרקוד ואני הרגשתי כל כך טוב ששום דבר לא היה יכול להרוס לי את הערב הזה.רקדתי כל כך הרבה שכאבו לי הרגליים אז הורדתי את הנעליים ושמתי בצד,ואז דין בא והזמין אותי לרקוד איתו והסכמתי.רקדנו ממש טוב עד שהוא פתאום עצר והיסתכל עליי ואני עליו,הוא התקרב אליי ונישק אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלופית 3>