עיינים D=
סיפור בהמשכים, מהממםם ביותר ! |
| 2/2010
פרק 2- אני חושבת שיצא טוב .. תגיבוו בבקשה ! =]
תתקשרי, " אמר והביט בי בעייניו האפורות ששבו את ליבי. ידעתי שלא אשכח את המבט הזה שלו.
"אם יהיה לי זמן.. " מלמלתי, תמיד היה לי כל כך קל עם בנים, אבל הפעם זה היה משו מיוחד יותר , שונה.
הוא חייך אליי, ראיתי בעיניו האפורות מעט עצב מהסיפור שסיפר לי על הוריו, אביו היה בכלא בגלל שרצח את אימו. עכשיו הוא גר במשפחה טובה שהסכימה לאמץ אותו.
חייכתי אליו בחזרה, מנסה לעודד אותו. אני חושבת שזה הצליח, כי חיוכו התרחב.
כשבכיתי בגלל סיפורו הכואב הוא אמר שאני לא צריכה לבכות, וזה לא אשמת אף אחד חוץ מההורים הדפוקים שלו.
הבוקר התחיל לעלות, " את צריכה ללכת," הוא לחש לתוך אוזני, היה לו את הריח האהוב אלי, ריח קינמון ואבקת פרחים.
הוא נישק את לחיי, ועבר לשפתיים לאט ובעדינות. אני לא יודעת למה, אבל הנשיקה שלו הייתה שונה מאצל אחרים. עדינה יותר. אהבתי את זה.
"תתקשרי" אמרתי לה. ידעתי שם הביט בעיניה, היא תיהיה שלי. תמיד אמרו לי שעיניי שובות ללבות.
" אם יהיה לי זמן.." היא מלמלה, לא מצליחה להסיר את עייניה התכולות.
חייכתי אליה. חיוך כואב. ידעתי שאחרי הסיפור שהמצאתי לה על ההורים שלי, היא תיהיה שלי ואני אוכל לגרום ללילי לקנא. וככה לילי תחזור אליי. זה לא יפה לנצל, אבל הייתי חייב. אחרי שניצלו אותי, אני אנצל אנשים אחרים ! לא הייתה לי ברירה , לא יכולתי לחיות בלעדיי לילי
דניאל הייתה שלי וידעתי את זה. היא הייתה לגמרי שלי.
הבוקר התחיל לעלות , " את צריכה ללכת." לחשתי לתוך האוזן שלה.
הרגשתי את נשמותיה על גופי, וידעתי שהגיע הזמן. אפילו שהכרנו רק לילה, היא כבר הייתה ביידים שלי, ואין לה שום סיבה להתנגד. נישקתי בעדינות את לחייה, ועברתי לאט לשפתייה האדומות.
היה כיף לנשק אותה. אבל ידעתי שאני מתגעגע ללילי הרבה יותר. באותה השניה שנשקתי אותה, ראיתי בעיניי רק את לילי .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: