לא הפסקתי לחשוב עליו כל היום. על הנשיקה.
היה לי כל כך כיף איתו.
הוא גרם לי להרגיש טוב. להרגיש שאני עצמי. ולא מישו אחר, מתחזה.
כשהגיע הערב הוצאתי את המספר שלו מהכיס, וחייגתי. הלב שלי פעם , הייתי מאוהבת בו לגמרי. הוא שבה אותי.
" הלו?! " נשמע קולו הרך. התגעגעתי עליו.
"היי.. זאת דניאל.." מלמלתי, זה לא היה קל.
" דניאל!! מה שלומך?! " אמר בשמחה, שמחתי שהוא שמח.
"סבבה.. מה איתך?! " חייכתי לעצמי.
" מתגעגע," אמר קולו המרגיע, דמעות של התרגשות עלו בעייני.
"גם אני.. " מלמלתי, רציתי להגיד לו שניפגש, אבל זה לא נהוג שבחורה מזמינה גבר לצאת.
"בואי ניפגש," אמר כיאלו קרא את מחשבתי.
" מחר?!" קפצתי על המציאה..
" כן. אני אבוא לאסוף אותך." שמעתי חיוך.
נפרדנו ונתקתי. חייכתי, וחיבקתי את הטלפון.
לילי.. לילי..
כמה חבל שאנחנו לא לבד בחדר.. כל החברים פה. ישבתי בשקט והבטתי לעברה, היא צחקה עם כמה גברים אחרים, מכוערים. התפללתי לאלוקים שישלח לי גאולה, היה לי כל כך כואב לקנא.
הטלפון צלצל, כולם שתקו פתאום והביטו ישר אלי, מי כבר יכול להתקשר?! המספר היה לא מזוהה,
" הלו?! " שאלתי.
" היי.. זאת דניאל.. " היא מלמלה, אלוקים שלח לי גאולה, הסתכלתי על לילי, היא הביטה בפניי, מחייכת. כלום הביטו בי, אבל היא הייתי הכי חשובה.
" דניאל! מה שלומך?!" חייכתי, ראיתי שהחיוך שלה יורד. חיוכי התרחב, היא חושבת שיש לי משהיא חדשה. היא חושבת שהתגברתי אלייה. היא מקנאה!
" סבבה.. מה איתך?!" שמעתי חיוך גם בקולה של דניאל.
" מתגעגע.." אמרתי, לילי יצאה מהחדר. נמנעת מלהביט בעייני .
" גם אני.." אמרה דניאל.
" בואי ניפגש.. " כבר לא היה איכפת לי מה אני אומר. לילי שמעה שיש לי משהיא חדשה.
" מחר?!" שאלה דניאל. לא היה איכפת לי. שיהיה מחר. ואני יגרום גם ללילי להיות שם! אני לא יודע איך, אבל לילי תיהיה שם!
"אני אבוא לאסוף אותך . " אמרתי.
כול הבנים טפחו על גבי כאשר נתקתי את השיחה, ושאלו מי זאת דניאל, ואיך השגתי אותה, הייתי בעננים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: