מדי פעם אני נזכרת איך דיבור יוצר מציאות. יכול להיות שבמשך השנתיים האחרונות חייתי בסביבה שדיכאה אותי מנטלית, נטרלה את היכולות שלי ומנעה ממני להבריק. אי אפשר באמת לדעת מה היה אילו לא הייתי נמצאת בסביבה הזו. אני מרגישה שבהרבה מקומות שאבתי מהם כוח והם עזרו לי המון אבל בלעדיהם הכל נראה רגוע יותר, מחודד יותר ובלי רעשים מיותרים. בלי אווירה דיכאונית. אני קשובה לעצמי וליכולות שלי. אנשים מסביבי באים אלי לעצה, שואלים אותי שאלות ואני יודעת לענות להם- אני כבר לא חיה בצל של המצטיינים. פרוייקטים מעבדות- אני מסוגלת להם. מבחנים? יהיה טוב. זה לא הצד החזק שלי אבל יש מספיק זמן והתחלתי מוקדם. אני אלמד עם אנשים טובים שמחדדים אותי ואני אותם. אני אצליח בסמסטר הזה. לא יהיה בי פחד. אני צריכה להתגאות יותר בעצמי, נראה לי שזה מה שעזר לי בתפקיד בצבא ומה שעזר אחרי. דיבור עם ההורים יוצר עבורי מציאות שבה אני חזקה, אני השולטת במצב שלי ולא נשלטת ונגררת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
