הוא שוב מסתכל עליי , במבט הזה שלו
זה מבט מצמרר שגורם לך לשנוא את עצמך
יושבת במיטה , כ"כ מבולבלת
אולי אני באמת אשמה ?
אבל לא , הבטחת לעצמך להפסיק להיכנע לו
לבנות את חומת הברזל שתגן עלייך מהמבט שלו
הקול שלו נכנס לך ללב , ולא עוזב
הוא מהדהד לך בראש כל הזמן
לאט לאט האור שבעינייך דועך
החיוך כבר לא כובש
בין שקר לאמת , למהר או להאט
כל הגבעות שבחיי , וכעת אני במדרון
את נופלת ונופלת וזה לא נעצר
את מרגישה את זה בפנים , זה כ"כ אכזר
הקטע הזה הוא על אבא שלי .
אבא שלי הוא הבנאדם שאני הכי רגישה אליו בעולם , אולי זה בגלל גילו המבוגר , אולי זה סתם כי אני קשורה אליו יותר מכל אחד אחר בעולם... לא יודעת .
בכל מקרה זה היה אחרי סוג של ריב שהיה לנו והייתי מאוד טעונה אז , זה מה שיצא (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
