זאת אחת התקופות המשונות ביותר שעברתי בחיים שלי ...
תמיד האשמתי את הסביבה במה שקורה לי , במה שאני עוברת
את האמא הצבועה שלי והאבא הרגיש , את האחיות שלא בקשר איתי
את החברות שלא באמת הבינו מה קורה לי
את הבצפר שלא עוזר לי
את כולם , אבל לא אותי , כי הרי מה זאת אשמתי ? אני הקורבן בסיפור הזה
אבל לאט לאט נפתחתי יותר ... נתתי לחברות לחדור לי ללב ונתתי לעצמי לסגור אותן בפנים .
זה מרגיש כאילו בחיים אני לא יהיה מאושרת , כי לא מגיע לי ...
זה היה כ"כ מוזר , להתנשק איתו כשאתה יושב לידי , אבל זאת הייתה הרגשה מוזרה טובה
כאילו אני שווה ובנים כן נמשכים אליי ... הייתי עושה את זה שוב .
לא נהנתי איתו , למרות שהוא כ"כ חתיך והכל , זה פשוט לא הספיק ... וההרגשה הזאת שהוא , החתיך הזה לא מספיק לי כ"כ מעלה לי את הביטחון , אז למה לא בעצם ? לא נותרה לי ברירה אלא להתחיל לעשות דברים שטובים לי , רק לי .
קצת אגואיסטיות לא הרגה אף אחד
אז אני לא אתן לשטן שלי להרוס לי תחיים , אני אתן לעצמי לעשות את זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
