Cool זה מגניב . אבל גם רגוע . להישאר רגועה גם כשזה כבר לא מתאים ..

היי לכם :)
לא מצא חן בעיני העיצוב הקודם שהיה פה אז הכנתי חדש , לא מושקע , ומכוער XP .
בקרוב פורים ועוד אין לי תחפושת . התכוונתי להתחפש לאייסי טאוור , ועדיין לא מצאתי מכנסיים כחולות מתאימות ועוד לא תפרתי כובע . XO
אני מאוהבת קשות [ עוד לא הזכרתי את זה ? ] , שמצד אחד זה טוב ומצד שני רע ואני לא אוהבת לחפור על זה שאני אוהבת אותו בגלל ש"הוא כ.כ חמוד .. הוא כ.כ חכם .." וכו' , נשמע מטומטם ...
המורות החליטו שנשחק בכיתה "גמד וענק" מהיום עד יום חמישי הבא , ואני - לא קיבלתי כלום .

אבל יותר גרוע .. אני קיבלתי לעשות לילד מעצבן כזה שהוא קצת כפוי טובה , והוא גם קלט שזו אני , גם לא היה מרוצה מהמתנה שלי , וגם סיפר למורה שהוא מבואס שזו אני ....
ונסיים במבט לעתיד :
מקווה שמחר יהיה יותר טוב .

לגמתי עוד מעט מהתה הירוק הנהדר שהכינו לי. למרות שזהו לא האופי שלי, אני משתדלת לפנק את עצמי הרבה בזמן האחרון. זה עוזר לי לחשוב בבהירות. אני לא מצליחה לראות הרבה כשאני לחוצה, ובמקום הזה, עם האוויר הסמיך, הלח, והדביק, כיצד אוכל לא להיות? מצד אחד מפנקים אותי ומתייחסים אלי פה כמו אל נסיכה, אבל רק כי הם יודעים שזה עוזר לי. מה שאומר, שבדרך עקיפה, זה עוזר גם להם. אבל, הם לא באמת מעריכים אותי. הם חושבים שאני טיפשה, לא ברור מאיזו סיבה. הם אומרים שהם לא נותנים לילצאת החוצה מפחד שאברח. לאן אברח? הם הביאו אותי לכאן מישראל, מיער אודם שלי, מהחיים הטובים והיפים שהיו לי פעם. אני שונאת להיות כאן, לשרת אותם. אני מתעבת את המקום הזה בכל השנאה שאי פעם ראיתי, והו, ראיתי הרבה שנאה. מועד ההגשה שלי הוא לעוד שבוע, ואצתרך עד אז לגמור להכין את הדוח. בשבוע אני צריכה לראות יותר מחודש. איך זה אפשרי במקום הזה? יש לי כבר ניסיון כאן, בשלוש השנים שאני פה. לעתים אני תוהה אם אמות כאן. בחושך הזה, בחום המגעיל הזה. גם מהיכן שבאתי היה חם, אך שם היה נעים. הרוח נשבה, האוויר נע. כאן הוא עומד. מנסים לדמות לי כמה שיותר כאילו אני בחוץ, חופשיה. כדי שיהיה לי יותר קל לראות. אך לעולם הם לא יצליחו ליצור את שלל צבעי הפרחים, את העצים הגבוהים מעלי, עם התיקרה הנמוכה שבכל המערה העגומה הזו. הם לעולם לא יצליחו לרקוח חומר שיעשה את הריח של העצים החיים, שגזעם עשיר בריח מתוק. אולי נדמה שהם מכבדים אותי אבל הם בכלל לא. הם לא מספרים לי דבר. דואגים כל הזמן שאני אברח, או אצור קשר עם מישהו. אני לא טיפשה, אני לא אברח כדי שהם גם יתחילו לדלג לי ארוחות ברגע שהם יתפסוני.      כל זאת הרהרתי בזמן שישבתי על השטיח ב"חדר ההדמיה". בחדר הזה היו ציורי קיר של עצים ופרחים מיער אודם. כאילו שזה עוזר. אני לא רק מגדת עתידות. כל החושים שלי מוגברים, לא מספיק לי לראות ציור של עץ כדי לראות עץ. אני זקוקה שיהיה לי עץ אמיתי כדי לראות עץ. אני לא רק רואה אותו. אני מריחה אותו, מרגישה אותו. אפילו שומעת משהו ממנו. אולי אני מדמיינת אך לכל דבר יש צליל בשבילי. לכל עץ יש צליל פיוטי מיוחד משלו. לציור המטופש שלהם יש צליל חורק. בגלל שהוא עץ מזויף. כל כך רציתי לצאת מכאן. הייתי עושה הכל רק בשביל טיול של יום ביער. אילו רק יכולתי לגרום להם לתת לי לצאת מרצונם ...      בדיוק כשעלתה מחשבה זו בראשי הרגשתי את צליל הגילוי. צליל הגילוי הוא משהו שאני מרגישה כשאני עומדת לגלות משהו. לחשוב על משהו טוב, שיועיל לי הרבה. במקום הגועלי הזה אני לא שומעת את הצליל הזה הרבה. נראה שהצלחתי לחלום חזק היום. אך אני לא אגלה את מה שעמדתי לגלות אם אמשיך לחשוב על המקום המחניק הזה. יש לי זמן לחשוב כמו שלמת יש זמן לשכב. ניסיתי לחזור לאותה מחשבה. זה היה קל. אני כאן שלוש שנים אך לפניהן הייתי ביער כל יום זה כבר יותר מעשר שנים, התאמנתי. עשר שנות אימון הביאו אותי לכאן, אחרת היו לוקחים מישהי יותר מאומנת כדי לעשות את העבודה. אך במקום לחשוב על כל אלו, עדיף חשבתי על הגילוי, שבישביל לגלותו, אצתרך ריכוז.      עצמתי עייני. נתתי לכוחי לקחת אותי לאן שרק ירצה. הנה הוא, צליל הגילוי ההולך ומתחזק, ככל שהתקרבתי למטרתי. הצליל לא רק הולך ומתחזק, אלא גם נוספים לו צלילים. אם קודם היה דו, עתה הוא דו-מי-סול. אקורד דו מז'ור בסיסי. ההרמוניה המושלמת. או, כמה אהבתי מוסיקה לפני שהגעתי לכאן. הנה הצלילים נהפכים למנגינה, למארש, לשיר צעדה, בעודי צועדת אל מטרתי, אל הגילוי שאליו ברצוני להגיע, וביכולתי לעשות זאת...      הנה הגעתי. כעת אני רואה את הגילוי. החזיון, החזון הפרטי שלי. הנה רואה אני את עצמי מדברת על פסנתרים ופסנתרנים שמגיעים לארץ, והנה אני רואה את עצמי מנגנת בפסנתר, והנה אני רואה את עצמי יושבת בקונצרט פסנתרנים ומקשיבה למוסיקה הנהדרת.      דבר זה קורה לי הרבה. כשאני מדמה משהו תוך כדי חיפוש הגילוי, הדבר מה הזה הוא בעצם קשור לגילוי עצמו. הדימוי המוסיקלי שלי היה בעצם חלק מהתקרבותי למטרה. אך עכשיו כדאי שאתעסק בגילוי, אחרת אשכחו.      נדמה לי כי הבנתי את הגילוי כמו שכוחותיי התכוונו. אם אתעקש לקבל פסנתר, אקבל אחד, הרי מה להם פסנתר כנף "זול" בשביל עשר שנות ניסיון בגילוי העתיד? ולאחר מכן, אתעקש להגיע לקונצרט, ולא אסכים לעשות דבר בשבילם. כן, הם איימו להכות אותי. אך אני כמו זהב לפי ההתנהגות שלהם, אני האוצר שלהם, הם לא יעזו להכות אותי, מחשש שאתאבד מרוב עינויים.      החלטתי לשמוע בקול כוחותיי המיסתוריים, וללכת בעקבותם, כמו שעשיתי בעשר השנים האחרונות. קמתי מהשטיח המהודר בצבעיו הקודרים שמעולם לא אהבתי, אך מעולם לא חשבתי לבקש אחד אחר, תמיד התייחסתי יפה למשרתים, הרי הם כלואים פה בעל כורחם ממש כמוני. לעומת זאת, דיברתי בחוצפה ובעוקצנות לפקידים, ולמי שמעליהם, כשהתאפשר לי לראותם, כי הם, הכולאים, לא הכלואים.      ובכן, קמתי מן השטיח והחלתי לטייל בטירת-המרתף. כך אני קוראת לה. מפני שמצד אחד מקום זה הוא מתחת לאדמה, ומצד שני הוא נראה ממש כמו טירה מכושפת של קוסם מרושע.      כשהגעתי ל"לובי" המעופש, שאלתי את הפקיד, אם אוכל לקבל פסנתר כנף בהקדם האפשרי. לאחר כמה עלבונות על עבודתו החולנית, ועל מקום עבודתו החולני, הוא ענה בחיוב ואני פניתי לדרכי חזרה לחדר הקצת-פחות-מעופש-מהלובי שלי.      בחדרי עשיתי את מה שאני עושה רוב הזמן- מכה בקירות. אני כל-כך מתעבת את המקום הנורא והסגור הזה, לקלסטרופובית-אוהבת-טבע שכמותי, מקום זה הוא נוראי בצורה בלתי ניתנת לתיאור. לאחר שהגעתי לאפיסת כוחות, ולמצב של תחבושדת קרועה ומפרקים מדממים, מצב שאני מגיעה אליו בערך חמש פעמים ביום, או בעצם, חמש פעמים בשעות שבהן אני ערה (אני בספק אם כבר שלוש שנים הצלחתי להתאים את שעות השינה שלי לשמש, הרי זה כבר שלוש שנים שלא זכיתי לראות לא את השמש, ולא את חברה הירח). אחרי אפיסת הכחות עקובת הדם שלי, צנחתי על הריצפה הקרה, היבשה, והמאובקת, ותוך כדי בכי, נרדמתי.

עריכה: בלי קשר , למשהו יש בלוג עיצובים שמחפש מנהלת ? או שאתם יודעים על אחד כזה ? / או , שאתם רוצים לנהל איתי בלוג עיצובים ? צרו קשר (.^-^.)

וואו. ביום שישי האחרון הלכתי עם אבא שלי לסיפריית וידאו , (לא זוכרת למה) , והוא שאל אותי אם אני רוצה לראות את המחזמר "שיער" . הוא אמר לי שזה מחזמר ממש טוב, ושאני אהנה ממנו מאוד. אני אוהבת מוסיקה ומחזות זמר אז השתכנעתי. בדרך הביתה אבא שלי התחיל לזמזם : "Let the sunshine ..." . כשהגענו הביתה התחלתי לראות את הסרט וכל מה שיש לי להגיד כבר אמרתי בשורה הראשונה - וואו.

ועכשיו , לתקציר קצר XD : הסרט מתרחש בתקופה של המלחמה בוויאטנם . זו הייתה מלחמה נוראה , שכמו כמעט כל המלחמות שארצות הברית השתתפה בהן , המלחמה הזו לא הייתה ממש קשורה לארצות הברית ... גייסו המונים בניגוד לרצונם , או לא בניגוד לרצונם , ומספר האנשים שמתו שם עדיף לא לדעת אותו ... היפים . אתם יודעים מה זה ? לפני שראיתי את שיער , כשהיו אומרים לי היפים הייתי חושבת על הציבעוניות שלהם , השלום העולמי שהם חושבים עליו .. אבל לא היייתי חושבת על סמים . בתקפופת המלחמה הזו היו אנשים מסוממים , בעלי שיער ארוך (בעוד שאז גבר עם שיער ארוך היה נחשב משהו לא הגיוני לחלוטין) , לבושים בבגדים ציבעוניים ומעט מגוחכים , שהיו מתנגדים לשלטון , ובעיקר , לצו גיוס . אם אתם מכירים מישהו שמתלבש בציבועניות, הולך עם שרשרת כזו של סמל השלום , ולא מפסיק לאחל "Peace and Love" , כל עוד הוא לא מסומם , הוא לא היפי כמו ההיפים של אז . לאחר ההקדמה הזו אני אעבור לעלילת הסרט , פחות בכלליות . קלוד , צעיר שקיבל צו גיוס , נוסע לניו יורק כדי להתגייס . נשארו לו יומיים עד שהוא אמור להגיע ללישכת הגיוס , והוא התכוון לתייר בהם בניו יורק . אך כשמגיע , פוגש קלוד חבורת היפים . לאחר שהוא נותן להם מטבע , ורוכב על סוס , ונדלק על בחורה , הוא שואל אותם (זה קטע מצחיק אז אני מצטטת) : "יש לכם רעיונות לעוד מקומות שאוכל ללכת אליהם ?" "מחרתיים אני מתגייס" והם עונים : "אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעזור לך" . לא ציטוט מדויק , לא משנה . ואיך הם עוזרים לו ? מתחת לאיזשהו גשר , כשהם מסתתרים מהגשם , הם נותנים לו סמים , מאיזשהו סוג .. וכך מתחיל החיבור בן קלוד, הנער המרובע , לבין חבורת ההיפים . לאחר כל מיני מצבים שהם נקלעים אליהם , ולאחר שקלוד זכה לפגוש שוב את , הפעם אני מצטטת את ברגר, מנהיג החבורה: "that chic on the horse" , קלוד צריך להתגייס . הם מנסים לשכנע אותו לא ללכת , אבל הוא הולך , ומתגייס . שילה , הבחורה על הסוס , מקבלת מכתב מקלוד , ולאחר שמוצאת את חורת ההיפים היא רוצה ללכת איתם לבקר אותו . מפה אני לא אמשיך . לכו לראות 3> .

וואו יצא נורא ארוך ... ניסיתי למצוא את הסרט להורדה, או לצפיה , אבל לא מצאתי . אם אתם מוצאים , או שיש לכם את שיער במחשב , יהיה ממש נחמד אם תביאו לפה להורדה , ומי שמביא ... מקבל חתימה של hair . סיכמנו ?

שיער הוא מחזמר , ויש בו שירים נפלאים . שיר הסיום של הסרט , הוא שיר מאוד מוכר : let the sunshine in השאר פחות . השיר האהוב עלי הוא: Manchester england, שזה שיר ממש יפה , אבל יש עוד המון .

חברה שלי צרבה לי דיסק עם כל השירים ואם אני אוכל אני אעלה לפה .

בנושא אחר לגמרי , בוודאי שמתם לב שהלוגו לא כ.כ יפה ומעוצב טוב ... אז שתדעו - זה לוגו זמני בלבד .

בנושא אחר אחר - טיול שנתי ! יום ראשון שני הייתי בטיול שנתי וממש נהנתי , למרות שעכשיו כבר אוטוטו סוף שבוע והשרירים שלי עדיין כואבים .... ביום הראשון הייתי במצדה, ובערב בסביבה של המאהל שישנו בו , וביום השני ירדתי עד למטה בפיק של צוקי המדרגות , חצי יום , ואחר כך - עליתי כל הדרך בחזרה באפיק אחר . O: היינו אמורים להיות גם בים המלח , אבל בסוף לא הספקנו , ואני עוד בחיים לא הייתי בים המלח !

בנושא אחר אחר אחר ( XP ) , מחר , יומשישי, יש לי מבחן באנגלית ו ... אני בדוברי אנגלית רק מיום שישי הקודם , מה שהשאיר לי כלום זמן להתכונן בגלל הטיול והכל .. אתמול שיננתי 30 מילים, והיום קראתי והבנתי שני סיפורים קשים . אני צריכה ספלינג רולס של אדוורבס , מה שנראה לי שאני לא אשיג ...

*לחץ~לחץ~לחץ*

ובנושא אחר, אחר, אחר, אחר, ונקווה שגם אחרון , יום שלישי ? יש לי מופע . מה שאומר מחר חזרות מ-12 וחצי עד-4 , ביום ראשון חזרות מ-6 עד 10 , ביום שני כמו בראשון וביום שלישי ? מ-4 עד 7 חזרות, וב-7 מופע . אה , כן , מה זה המופע הזה ? אני במין חוג חינמי כזה , (הם קוראים לזה התנדבות , אני קוראת לזה פראיירים P: ), שקוראים לו "תאטרון רחוב" . מה זה תאטרון רחוב ? זה בעיקרון אמור להיות ליצנות וג'גלינג , אבל , בגלל שהצתרפתי חודש וחצי לפני המופע , לא נגענו בליצנות ובמקום זה למדנו

(או לפחות ניסינו ללמוד) ג'גלינג למופע ,

מכיוון שהדבר היחיד שאני יודעת לעשות זה פויז

(שני חבלים , אחד בכל יד , בסוף מן כדור/גליל כבד ומקושט . מוכר ?)

ולמדתי את זה רק אתמול,

יש לי קטע עלוב שבכלל אין בו ג'גלינג ,

ובשביל זה, אני צריכה להיות בכל החזרות .

מעצבן . מה ?

ובנושא האחר, אחר, אחר, אחר, אחר, וכן, זהו האחרון -

סאלאמת' ^^