לפעמים אני מרגישה בודדה.
אני לא לבד, אני בודדה.
כל מי שאני רוצה שיאהב אותי - אוהב,
יש לי הכל. כמעט.
אבל משהו חסר לי... ריק לי...
אני לא יודעת מה יצר את הריקנות החשודה והמוזרה הזאת, אבל היא לא עוברת.
פתאום אני יכולה להיכנס לדיכאון בלי סיבה, להתחיל לבכות, לצרוח ....
מאיפה זה בא לי? מה קרה? מה השתנה?
עצוב לי.
אני מרגישה סוג של... לא יודעת, כאילו שחסר לי משהו, אני לא מבינה מה...
היו זמנים שהיה לי הרבה יותר רע,
אבל גם אז לא הרגשתי כל כך נורא.
אני לא יודעת מה עובר עליי,
אבל אני לא אוהבת את זה בכלל.
מן הרגשה מוזרה. ריקנות.
אני ריקה מבפנים.
אולי חסרים לי ריגושים?
אין לי מושג.
חסרת רגשות. חסרת מחשבות. בודדה.
אין לי מה לעשות עם זה ...
אני יודעת שהפוסט הזה לא משהו בכלל, יותר מדי מבולגן ופחות מעניין, אבל אני חייבת להוציא את זה.
כי זה כבר תקוע לי בגרון ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
