הוא תמיד היה אחד מאלה שהסתכלתי עליהם ואמרתי:"כזה אני רוצה לעצמי. זה מה שאני צריכה".
הכל התחיל ביום שלישי, לפני שבועיים.
שוב, כמו כל יום בזמן האחרון, דיברתי עם חבר שלו בפלאפון על זה שהוא רב עם חברה שלו...
פתאום הוא לקח את הטלפון, והתחיל לדבר איתי.
דיברנו קצת על שטויות .. הוא אמר שהוא אוהב את הקול שלי ושכיף לו לדבר איתי, ושאל למה לאח שלו (החבר..) אני כן מתקשרת, ואליו לא.
באותו ערב הוא התקשר קצת אחרי 8, בדיוק כמו שקבענו.
הייתה לנו שיחה ארוכה וכיפית .. שנימשכה יותר משעתיים..
למחרת כל היום התכתבנו באסאמאסים, וכל הערב דיברנו בטלפון שוב ...
הוא קרא לי סולנישקו.. מתוקה שלי ..
ביום חמישי הייתי ביום חופש, והוא החליט לבוא אליי אחרי הלימודים ולהכיר אותי סוף סוף.
הוא בא וחיכה לי בספסל ליד הבית.
יצאתי. דיברנו. צחקנו. עלינו אליי הביתה.
ושוב דיברנו, נהיננו, צחקנו .. התוכי שלי עשה פוזות והתחרפן .. כמו תמיד.
הוא הסתכל עליי במבט התמים והעדין הזה שלו, כמו שרק הוא יכול.
הוא היה צריך ללכת. ירדתי איתו עד למטה כדי להראות לו איך פותחים את הדלת של הבלוק(היא די בעייתית.)
הוא שאל אותי אם מחר אני רוצה לצאת איתו, ואמר שהזמינו אותו למסיבה לא רחוק מפה, ושהוא אמר שהוא יבוא עם בחורה.
הסכמתי בתנאי שמחר הוא יתקשר ואז כבר ניקבע ..
הדלת של הבלוק היתה כבר פתוחה, ואנחנו עוד עמדנו ודיברנו..
אחר כך הוא התקרב אליי כדי לתת לי נשיקה בלחי לפני שהוא הולך.
הוא נישק אותי בלחי,
נשיקה שאיכשהו, בדרך כלשהי עברה לשפתיים ולפה.
זה ניגמר מהר מאוד. הוא אמר שהוא יתקשר.
למחרת הייתי על עצבים כל היום.
לא ידעתי איך להגדיר את כל זה .. הוא חבר שלי?! אנחנו ביחד?! פאק! מה קורה פה בכלל?
הוא שלח לי הודעה בצהריים.. התכתבנו קצת, ובזה הכל ניגמר.
פחדתי שזה באמת הסוף, ושכל זה היה סתם.
בערב, לא רציתי לשבת בבית.
התארגנתי ויצאתי לשבת עם חברה וחבר שלה.
הוא התקשר.
הוא הצטרף אלינו.. הוא בא, וכשהתכוננו לקום וללכת למקום אחר, הוא לקח לי את היד והצמיד אותי אליו.
חברה שלי שאלה אותו אם אפשר להגדיר אותנו ביחד? הוא הסתכל עליה במבט מוזר ואמר - "לא רואים שאנחנו ביחד?!"
באותו ערב הוא לקח אותי לפגוש ולהכיר את החברים שלו.
לכל אחד שפגש אותנו ברחוב ושאמר אמר לו שלום, הוא אמר - תכיר, זאת חברה שלי.
אבא שלי התעקש שאני יחזור הביתה ב-12 וחצי.
ב-12 וחצי התיישבנו על הספסל ליד הבית, אותו ספסל שבו ישבנו בפעם הראשונה, כדי שאבא שלי יוכל לראות שאני שם מהחלון.
ושוב ישבנו ודיברנו, רק שהפעם זאת הייתה שיחה יותר של חברים ופחות של ידידים, עם נשיקות וחיבוקים .. כמעט עד 3 ..
הוא אמר לי שהוא היה בקטע של סטוצ'ים המון זמן, שכל יום הייתה לו מישהי אחרת, ושנמאס לו. שהוא רוצה מישהי קבועה. קשר רציני.
בצהריים, כשאחותי הגיעה לבקר, אמרתי לו שאני לא יוכל לצאת בגללה. הוא הציע להצטרף ולהכיר אותה..
וזה מה שקרה.
אחותי מאוד התחברה אליו, בעלה של אחותי מאוד אהב אותו.
בערב שוב יצאנו, רק שהפעם היינו בהרכב "השלישיה הקדושה" - כמו שהתחילו לקרוא לנו, אני, הוא, וחבר הכי טוב שלו(חבר של חברה טובה שלי, שבגללו הכרנו).
הרגשתי כל כך טוב להיות חלק מה"שלישיה הקדושה". הייתי באמצע. בינהם. והם היו משני הצדדים שלי. הרגשתי מוגנת, נאהבת. הם דאגו לי. הוא דאג לי כמו לאהובתו, וחבר שלי התייחס אליי כמו לאחותו הקטנה, הוא אפילו קרא לי ככה - מאלישקה(קטנטונת).
באותו ערב הוא התעקש לפגוש את אמא שלי, ופגשנו אותה בדרך מהעבודה.
והיא כמובן גם אהבה אותו מאוד.
למחרת גיליתי שבחופשת שבועות הוא נוסע לאילת. גיליתי את זה אחרונה, ודרך הפייסבוק.
למרות שבשבועות היינו צריכים לנסוע ביחד לאינשהו ..
ידעתי שאילת היה בתיכנון, אבל בכל זאת, לא הרגשתי עם זה כל כך טוב ..
ביום שני הלכתי לעשות איתו קעקוע.
הוא עשה קעקוע בחזה, זה היה כואב.
עמדתי והסתכלתי, לא רציתי לזוז.
היה לי כל כך כואב לראות את זה..
אחרי הקעקוע פגשנו את חבר שלו, והם נסעו לאילת לחפש עבודה.
במהלך החופש הייתי עם חברה שלי(החברה של החבר שלו ..) שבדיוק הגיעה לעיר.
בילינו, ניהננו, עשינו טיפולי יופי והכנו את עצמנו לקראת הסופ"ש, לקראת החזרה שלהם.
במהלך 3 הימים - שלישי, רביעי, חמישי, הוא אפילו לא התקשר.
התקשרתי אליו פעם אחת, וגם זה היה כי חבר שלו ביקש מחברה שלי לבקש ממני להתקשר.
יום שישי, ניפגשנו ארבעתנו אצל חבר שלו. היה לו בית ריק.. הם קנו בירות וראינו סרט ..
אני וחברה שלי באנו, ורק אחרי כמה זמן הוא נכנס לדירה, ואפילו לא אמר לי שלום ..
התיישב בספה לידי ושקע בסרט. התנתהג אליי ולכולם מגעיל.
חבר שלו אמר שאולי כדי שאני יעזוב אותו אם ככה הוא מתנהג אליי ..
ניסיתי לדבר איתו, אחר כך נגעתי בו, שמתי את הראש עליו ולקחתי את היד שלו.
הוא לא הגיב.
לקחתי אותו לחדר כדי לדבר ואם הוא יגיב לא כמו שציפיתי ממנו - אני יפרד.
כמעט ניפרדנו כשהוא אמר לי שהוא לא יכול לספר לי מה עובר עליו, ושהוא הוא לא מבין למה כל הסצנות האלה.
כשהצעתי לו להיפרד, הוא אמר לי שהוא צריך לחשוב על זה ושיש לו את כל הערב..
אחר כך הוא יצא החוצה לעשן, חברה שלי יצאה אחריו..
הם דיברו יותר מחצי שעה.. בינתיים אני וחבר שלו הספקנו לעשות מלחמת כריות, להוציא קולות כדי להפחיד אותם, לדבר על הכל ואפילו להתחרות אחד בשני בכל מה שעלה על דעתנו.
אחרי שהם חזרו לא היה אור בבית, ונישארנו ארבעתנו בחושך..
חבר שלו וחברה שלי התחבקו והתנשקו, ואנחנו ישבנו והסטלבתנו עליהם.
אחרי 10 דקות הוא שם עליי את היד שלו, הצמיד את הפנים שלו אליי, וככה ישבנו עד שחברה שלי לא הבינה שהגיע הזמן שלהם לעוף ולא להפריע לנו ...
אחרי שהם יצאו מהחדר, הוא התחיל לנשק אותי כמו שרק הוא יודע - בעדינות, ברכות .. ובדיוק דקה אחרי זה - בגסות ובפראיות.
הדלקנו מוסיקה, עשינו על פול ווליום, כדי שהם לא יישמעו על מה אנחנו מדברים ..
אחרי הנשיקות הוא שאל אותי - "עכשיו את מבינה את התשובה שלי?!"
זה היה הערב הכי מדהים שהיה לי בחיים.
כשהוא ליווה אותי הבייתה, הוא אמר לי שאם הוא ניפרד ממישהי-היא פסולה בשבילו, ושהוא יותר בחיים לא חוזר.
הוא ביקש ממני לא להתאהב בו, כי אני ייפגע, כי אנחנו לא יכולים להיות ביחד, וכי עוד מעט הוא עובר לגור למקום אחר מאוד מאוד רחוק מפה.
הוא אמר שהוא עבר הרבה דברים בחיים שלו, ושהוא עוד לא הרגיש ככה, אבל עם כל הרגש, הוא לא יודע איך להסתדר עם זה. שהוא מפחד.
באותה נשימה הוא גם אמר שאני קטנה בשביל להבין ולדעת להבדיל בין אהבה להתאהבות. בין להתאהב ולאהוב.
ושהוא מתחיל להבין את זה, למרות שהוא כבר בן 18.
ובדיוק אחרי זה אמר שאין דבר כזה אהבה, שהוא לא מאמין בשטויות האלה.
הוא נישק אותי כאילו שאין מחר ולא נתן לי ללכת ולהיכנס הביתה.
הוא החזיק אותי בידיים(שתמיד קרות אצלו..) העדינות והגדולות שלו, והסתכל לי בעיניים שהתחננו - אל תלכי, אל תעזבי אותי.
למחרת הלכנו ללוות את חברה שלי, שחזרה הביתה אחרי החופש.
הוא שוב התנהג אליי מגעיל.
הוא הבטיח שנלך לסבתא שלי כי היא הזמינה אותנו לארוחה אצלה. הוא לא קיים ואמר שהוא צריך ללכת לאינשהו לעזור לאמא שלו.
אחרי כמה שעות, התקשרתי לחבר שלו ושאלתי למה הוא שוב מתחיל עם ההתנהגות המגעילה והפוזות? מה קרה הפעם?
אחרי כזה זמן הוא התקשר, ואמר שאם זה מה שאת חושבת עליי, אז אנחנו ניפרדים. שזה הוא, כזה בן אדם הוא. וניפרדנו.
חבר שלו רק ניסה לדבר איתו לשנות את ההתנהגות שלו כלפיי, הוא פירש את זה בדרך שלו.
אחר כך הבנתי שזה היה רק תירוץ.
הוא כל הזמן היה עם מישהי שהמצב ביננו מאוד קשה ומסובך.
ובדיוק באותו יום, ראיתי אותו כותב לה כמה שהוא אוהב אותה, וכמה שהוא רוצה להיות איתה.
אני לא יכולה להגיד שמאוד רע לי.
כן, כל הזמן הייתי על הקצה. והנה, נפלתי.
הדמעות הולכות ובאות.
רוב הזמן הן פשוט עומדות בגרון, וחונקות.
אני מרגישה קלועה בתוך טבעת שכל הזמן מתהדקת סביבי. וכל פעם נהיית הדוקה יותר ויותר.
אני מנסה לא לחשוב על זה. ואני בעצמי מתפלאת, שאני באמת מצליחה.
אבל זה מציק. זה שורף בתוכי.
רק המחשבה שאותו אחד שרציתי, אותו אחד .. רק בגלל שיחה אחת(שד"א, כל פעם כשאחד מאיתנו רב - או אנחנו, או החבר שלו וחברה שלי, כל פעם אני מתקשרת לחבר שלו והוא מתקשר אליי, אם זה להתלונן או סתם לבכות..)
רק בגלל שיחה אחת - הוא הלך. דפקתי את עצמי בגדול.
אבל בתוכי אני יודעת שזה היה רק תירוץ, ושטוב שהוא הלך עכשיו ושכל זה לא נמשך יותר.. כי הרי בסופו של דבר, זה היה קורה.
אני יבכה קצת ויחזור לעצמי. למרות שיש רגעים שאני מרגישה מעולה עם כל הסיפור הזה, למרות שזה עדיין מאוד טרי.
אבל ברגעים שטוב לי, אני לא מצליחה להבין אם באמת טוב, או אם פשוט אני שמה מסכות ..
והרי ברגע שהמסכות יורדות, הכאב חוזר.. ושוב פעם חונק..
*מחקתי את כל הקטעים הקודמים בבלוג הזה. זה הזמן להתחיל הכל מההתחלה, בלי עבר מיותר*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
