אייס קפה ומאוורר מול הפנים.
עכשיו אפשר להתחיל לשפוך את כל הדייסה הזאת שבראש, לעשות סדר עם כל הבלאגן.
החיים הם מעבר חצייה אינסופי. זברה גדולה ומורכבת. תקראו לזה איך שאתם רוצים.
פעם שחור, פעם לבן.
פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה.
תלוי באיזה כיוון נושבת הרוח.
הרבה פעמים בחיים הייתי למטה. אם זה היה לשעה, ליום, לחודש ...
וכמובן גם הרבה פעמים הייתי למעלה.
עכשיו אני באמצע. בקו האפור.
לא שחור ולא לבן. אפור.
אחרי החושר בא האור, אחרי היום - לילה.
אני על הגבול.
אני לא יודעת לאיזה כיוון נושבת הרוח, לאן אני מתקדמת ...
אני באמצע עם נטייה קדימה או אחורה?
עם נטייה לשחור או ללבן?
מהמקום הזה קל ליפול. אך באותה מידה קל גם לעלות.
מה יהיה עכשיו?
לאן ... ?
ראיתי אותו.
אחרי חצי שנה של קשר רציני (ואני מודה - היה לי טוב.),
אחרי פרידה כואבת וכמה חודשים טובים של זיכרונות ..
אחרי 2 מערכות יחסים קצרות ומגעילות.
והנה, המעגל ניסגר.
שנינו עשינו טעויות.
ותאמין לי, הגורל החזיר לי באותו מטבע.
אתה אהבת אותי - אני זרקתי אותך.
אני אהבתי אותו - הוא זרק אותי.
למרות שמישהו מלמעלה ריחם עליי.
אני הייתי איתך חצי שנה.
הוא היה איתי חצי חודש.
אתה אהבת. באמת שאהבת.
אני התאהבתי. אבל לא אהבתי.
אתה החלטת לעשות משהו כדי לגרום לי להרגיש רע - הצלחת.
ועכשיו, אני בחיים יותר לא יגיד שלא היית עושה את זה בכוונה, אתה לא כזה.
אתה כן כזה. עובדה, אמרת לי בפנים שהדבר הכי גרוע ומגעיל שאתה יכול לעשות לי - זה בדיוק מה שאתה עושה.
אני אולי לקחתי ממך את האמונה באנשים, למרות שגם קודם היא לא הייתה קיימת אצלך ...
אני "נתתי לך במתנה" את הכאב. הכאב הנורא הזה.
ומה אתה?! ניסית לקחת ממני את הבן אדם הכי חשוב לי בחיים? את זאתי שיודעת הכל, את היחידה שבאמת אוהבת?!
ואני, למרות הכל, התגעגעתי אלייך. מאוד. למרות שאף פעם לא באמת אהבתי ...
אתה חסר לי .. היית.
עכשיו כבר לא.
אני יכריח את עצמי למחוק אותך.. למחוק חצי שנה מהחיים.
ואני יצליח.
בשבילך, בשבילי, בשבילה.
הכל ניגמר.
המעגל ניסגר.
אני רוצה משהו חדש,
משהו טוב וטהור..
משהו, שלא ייגמר לעולם ...
אבל לא עכשיו.
עוד מעט.
כשאני יילמד להרגיש, שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
