שלום לכם! מה שלומכם? הכל בסדר? איך היה בחג?לי היה חג די נחמד.
בערב יום העצמאות היה לי טיפה עצוב, מכיוון ששלושת האחים שלי הלכו לבמות/להיפגש עם חברים שלהם, ומי נשאר לבד?
תשובה נכונה! אני ~~".
כמו שכתבתי בפתיחה (ואולי בעוד כמה פוסטים, לא זוכר כרגע), אין לי חבר אמיתי. וברגע הזה זה מאוד תסכל אותי.
לכאורה אני מוקף בחברים בביה"ס, אבל ברגעי האמת הם מפשלים.
כשאני מנסה לדבר איתם הם מתעלמים ממני כאילו אני אוויר, ואני צריך להידחף (כן כן, גם פיזית), כדי שהם ישימו אליי לב.
גם כשאני שם הם מדברים על דברים שאני לא יכול להבין בכלל, כמו "וואי, זוכרים איך בכיתה ג'...?",
או שהם סתם שרים לעצמם מהרפרטואר של "היהודים", או כל להקת רוק גותית אחרת שיש להם באייפוד, אמפי או מה שלא יהיה.
נמאס לי מהם, כל היום בתוך עצמם.
וזה לא שלא ניסיתי להתחבר.
מצאתי את עצמי צועק רק כדי שישימו לב אליי!
ודבר לא עזר.
אבל אין לי עוד הרבה אפשרויות, מכיוון שבני "המחנה השני", אם אפשר לקרוא לזה ככה,
הם או ערסים שמציקים לי או חברים של הערסים שמציקים לי או סתם כאלה שחושבים עלי דברים מסויימים.
היום אני יודע איפה הטעות שלי. נגררתי אחרי המחנה הראשון, ולא נסיתי להתחבר כלל עם המחנה השני. התוצאה: אין לי חברים כלל וכלל.
ניסיתי לתקן את הטעות באמצעות התחברות עם "המחנה השני", אבל הדעות הקדומות שלהם עלי עדיין לא השתנו.
וגם נמאס לי שלכל דבר שאני עושה, יש תגובה. יש ילדים שלא משנה מה אעשה, תמיד הם חייבים לפתוח את הפה הענק להם ו"לתקוע" איזה "ירידה", שתראה לחברים שלהם כמה הם "מאגניבים", בזה שהם משפילים אחרים.
וכאן אני בפנייה נרגשת אליהם, אף על פי שסביר להניח שלא ישמעו:
אם זה לא קשור אליכם, פשוט תשתקו! לא חובה להגיב על כל דבר!
מצחיק, הא? אנשים ברשת, שלא פגשתי אותם בחיים שלי, הרבה יותר מבינים אותי והרבה יותר נחמדים אל מאשר האנשים שאני רואה בכיתה יום יום.
איך אני מקנא באלה שעושים מפגשים וכל זה... הלוואי, הלוואי והייתי יכול להיות חבר של מי שפגשתי ברשת גם במציאות (כן, אני יודע כבר עליהם שהם לא פדופילים XD).
פשוט מתסכל אותי שאין לי פה אף אחד.
אני לבד.
ומחר צריך לבחור כמה שמות של ילדים שאני רוצה להיות איתם בי', כי מערבבים אותנו עם עוד בצפר של עוד ישוב.
מה אני אעשה?
זהו לבינתיים. כן, גם זה פוסט דיכאוני, אבל אני לא הולך להתנצל על זה, כי מה לעשות? זה מה שאני מרגיש כרגע.
אני רק מקווה שיהיה לי פוסט שמח בקרוב, כי האחרונים לא ממש היו כאלה.
להתראות,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
