למה עזרתי לה?
אני מודה, היא חברה טובה, אבל אולי ללכת נגד התחושות שלי ולעזור לה לא היה רעיון טוב.
נראה שאני רוצה אותך יותר משאני רוצה לעזור לה איתך, למה אתה לא היית שלי מלכתחילה?
אוה, כן, אני אדם מגעיל- מצד אחד נותנת לה עצות ומהלכים, ומצד שני אני מתקרבת אלייך עוד יותר ומנסה למחוק את הקיום שלה במוחך.
"אין לך שום שיקול דעת" החתול קובע.
"צודק, אני פשוט רוצה אותו לא יודעת מתי לשגת" אני מחליטה להודות באמת.
"אני שונא כשאת מסכימה איתי." הוא פוסק והמורה לפיזיקה מחזירה אותי מהשיחה הפנימית שלנו לבוחן פתע.
"אז מה אני אמורה לעשות בדיוק?" השאלה עולה מאוחר יותר במוחי, אך הפעם החתול לא מגיב- הוא בהפסקת צהריים, אסור להפריע לו.
אני פשוט מבולבלת, מבולבלת ממני וממך.
מה אני כבר רוצה ממך? ומה אני רוצה ממנה? ובכלל- מה אתה רוצה ממני?
בד"כ אני לא מתחברת לצד הרגשי שלי אבל כבר הרגשתי שאין לי אף אחד לספר לו את זה, אז הנה אני שופכת את זה כאן.