כל כך הרבה דברים קרו אתמול שאני לא יודעת איפה להתחיל. אז אני אציין אותם לפי סדר כרונולוגי:
# קיבלו תעודות! יש לי ממוצע של 96, מה שאומר שקיבלתי מצויינות! עכשיו צריך רק לעבור את שליש ג'...
# לכבוד התעודות קיבלתי מההורים שלי שרשרת יפה וסגולה (ציינתי אי פעם שסגול הוא הצבע האהוב עליי? אם לא אז עכשיו אני אציין). לצערי, בשניייה שהוצאתי אותה מהקופסא החוט נקרע והאבן נפלה מתבנית הכסף שהחזיקה אותה- קיבלתי שרשרת דפוקה! אני מתכננת ללכת בראשון להחליף אותה! 
# מהצהריים ועד הערב סידרתי את הבית ואפיתי עוגות לכבוד מסיבת ההפתעה שאירגנתי לחברה שלי. בעיקרון, יום ההולדת שלה חל בחופש, אבל בגלל שאני לא אהיה בתאריך החלטתי לערוך לה מסיבה מוקדמת. זאת הייתה מסיבה קטנה ומצומצמת- אני, היא, עוד חברה שלנו וידיד ממש טוב של שלושתינו. היה ממש כיף וגם לא יצא לארבעתו בזמן האחרון לדבר הרבה זמן, אז פשוט לא הפסקנו לקשקש עד אחד בלילה. בקיצור- היה אדיר!
# בגלל המסיבה נשארו עוגות בבית ואני מנסה להכריח את כולם לחסל אותן עד יום שלישי כי אנחנו טסים סאותו יום (אבל מאוחר מאד בלילה). אני חושבת שזה יהיה מטופש להשאיר עוגה בבית כשאנחנו טסים ליותר משבועיים.
לא לבעלי לב חלש או שנאה ליערות הגשם:
היום בבוקר הבנתי שהקיץ הגיע. אם הקיץ הגיע- אז הגיע הזמן לכרות (או לתלוש אם לדייק) את יערות הגשם שגדלו להם במהלך החורף על רגליי.
חיש קל קמתי מהכיסא וטסתי לאמבטיה עם שעווה. כעבור שעה התוצאה הייתה אסון מוחלט- הורדתי את מרבית יער הגשם אך נשארו פסים אורכיים ממנו לאורך רגליי. ככה נראו רגליי כאילו נוצרו להם כבישים לאורכן כשלצידיהם נופי יער הגשם הטרופי והפרוע.
"טוב נו," חשבתי "ניקח פינצטה ונתלוש אותן אחת אחת"- זאת הייתה טעות, זה לקח לי נצח לתלוש אותן אחת אחת.
בספו של דבר, נכנעתי והורדתי את הפסים השעירים בעזרת מכשיר (שמאז ומתמיד נראה לי כמפלצת מאיימת), אך במצבים נואשים יש לנקוט בפעולות נואשות.
וכך נפטרתי לי מיער הגשם.
לסיכום- אווץ'.