הגיע הזמן שאני אעדכן, לא?
טוב, אז בשבועיים האחרונים:
# חזרתי מחו"ל! היה אדיר! מתה לטוס שוב!
# חיבקתי את החברות המתוקות שלי. הן השאירו לי פתק "ברוכה השבה" עם בלון מחובר לדלת של הבית שלי.
# התעוררתי ב-4 בבקור בגלל הג'ט לג הארור.
# היה מבחן. הוא היה מדכא. יהיו עוד, ואין לי כוח אליהם!
# הזמנתי משקפיים! כבר שנתיים אני לא רואה את הלוח (ובגלל שאני גבוהה אני תמיד יושבת בסוף הכיתה) אז החלטתי שנמאס לי ואני הולכת לעשות משקפיים. ואכן עשיתי- מסתבר שבעין ימין יש לי חצי מספר (מינוס) ובעין שמאל אחד. עצוב לדעת שאני רואה פחות טוב בעין אחת מאשר השנייה. המוכרת בחנות היה מאד חמודה אז קיבלתי עוד זוג במתנה 
.
# הצלחתי אבא שלי הצליח לתקן לי את הסימס! עכשיו הוא פועל ויש לי את התוספת "World Adventure". עכשיו אני משחקת ללא הפסקה 
.
# יום העצמאות כאן! אתמול אחת מהחברות שלי (שהיא מעיר אחרת) הגיעה להתנחל אצלי ולבלות את ערב יום העצמאות איתי ועם החברים ההזויים שלי. היה משעשע מאד! הצלחנו ממש להפחיד אותה! מסכנה, אבל נראה שהיא נהנתה.
ועכשיו, לתחושות החתוליות:
העולם מסתובב סביבי וגליל הזמן עוטף אותי. הכל נע כל- כך מהר ואינני מספיקה לקלוט הכל. "עצור!" דרשתי ממנו, אך הוא לא נענה לדרישותי.
"למות" זהו רצוני היחיד. ולאו דווקא בשביל לברוח מכאן אלא בשביל להאט את הקצב, את הזרם המשתולל ששוטף אותי ולא נותן לנוע. תנו לי רק דקה או שתיים. תנו לי את הזמן העצור הזה בכדי לסדר את הראש ולקבוע סדר עדיפויות. סדר עדיפויות כזה שיניע אותי ויכוון אותי לכיוון הנכון.
אך הזמן לא נעצר, אף לא לרגע. הוא מסתער על המסלול ולא פוסק לשנייה.
"הלוואי ויכולתי להבין." הכוונה אינה לזמן, ולא למעשים, לא לדברים שנאמרו, ולא לטעויות שנעשו. רק להבין את עצמי, להבין אותי. להבין את רצוני, המוסתר היטב מעיני העולם החודרניות.
פשוט תנו לי לישון עטופה בשמיכה שתסתיר אותי מהעולם.
זוהי משאלתי- רק קצת שינה ושקט מהמקום הזה.
אכן, אני חופרת. אבל מה לעשות- זה מהיר מדי (או שאני איטית מדי).
יום עצמאות שמח לכולם!
כינוי:
Space Cat - AloNa
בבלוג זה
בכל הבלוגים
