לגעת,להרגיש,לאהוב.לרצות אותך,לנשום
אותך.ולדעת בכל זאת ש..אסור לי.אסור לי לגעת בך עכשיו כי אני הורסת את העתיד שלי.
כי אני הורסת את כל מה שבניתי.כי אין לי
שליטה עכשיו.ואני,אני הרי לא באמת צריכה אותך.זה רק בראש.
זה רק צורך.סתם צורך.אני לא חייבת
עכשיו.
אני יכולה אחר כך.
אני מפחדת.באמת שאתה מפחיד אותי.
אתה מגעיל אותי,ומדהים אותי בו
זמנית.אני כ"כ רוצה אותך..אבל אני יודעת שאני לא אסלח לעצמי אחר כך.שאני לא
יכולה להתמודד יותר עם ההרגשה של "שוב פעם נכשלת".
עם הרגשה של החמצה, לחיים טובים יותר.חיים
בלי תלות.
ואולי רגע שלם עכשיו או חצי רגע מהיום
הזה לא יהרוס את הכל,אבל הוא יהרוס לי את האמון שאני מנסה לבנות כל פעם מחדש.אמון
בעצמי.אמון בהבטחות שלי לעצמי.
די,נמאס לי כבר לוותר כ"כ
בקלות,אני יודעת שהזמן הוא רק עוד מכשול.ולא אכפת לי.לא אכפת לי לסבול.העיקר לשמוח
אחר כך.להגיד לעצמי שלפחות נתתי את כל מה שיכולתי כדי להשיג את זה,ולפחות
ניסיתי..גם אם לא הצלחתי.
כי אני יכולה.אני יכולה לעשות את זה.
אם הן הצליחו,אז כל אחד יכול.מה יש בהן
שאין בי? אמונה.
ואני מאמינה שהכל יסתדר בסוף,ואני אחבר
את השברים שלי.אני אבנה מחדש,לאט לאט,לא אכפת לי כמה זמן ייקח לי להוריד את זה,אני
לא הולכת להישבר עכשיו.אני לא נותנת לעצמי ליפול מחדש.
יהיה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
