אני זוכרת ששנה שעברה באמת למדתי. כלומר, עוד איכשהו עשיתי קצת שיעורים ברוב המקצועות.
כשהגיעה המיקודית במתמ' שנה שעברה כולנו היינו באטרף של "לגמור מהר מהר לפני הבגרות!!". ברצינות, תוך חודשיים סיימנו משהו כמו 50-60% ממיקודית של 400 עמ'.
השנה אני לא עשיתי אפילו פעם אחת שיעורים במתמטיקה. פעם אחת! אני רק תרגלתי קצת לפני המבחנים (טוב, זה לא פגע בציונים שלי. אני עדיין על 95 ומעלה). אבל הנה הבגרות, ממש עוד חודש וחצי, ואני לא עושה כלום.
כבר קניתי מיקודית. עשיתי ממנה איזה 3 תרגילים. של עבודת כיתה.
אני כזאת שאננה, ואסור לי להיות כזאת.
הפחידו אותי מספיק שאם לא יהיו לי ציונים מספיק טובים אני לא אגיע לפקולטה שאני כל כך רוצה.
אפילו בפיזיקה אני מדרדרת, שזה הכי נורא. עזבו פיסיקה - אני כבר מדרדרת בכל מקצוע אפשרי ואין לי מושג למה. ואני לא מדברת על 80, אם נראה לכם לרגע שאני כזאת חרשנית. אני מדברת על 60 בערך.
וזה כל כך נורא שזה מגיע עכשיו, מתי שזה הכי יכול לפגוע בציון הגשה. 60-70 באזרחות מילא, זה יש לי בגרות שנה הבאה.
אבל 70-80 בפיזיקה כשיש לי בגרות עוד חודש זה חרא.
גם 70 בתנ"ך כשבמחצית א' היה לי 95 זה נורא.
והכי עצוב - אנגלית שאין לי מושג למה באנסינים יש לי 70 (כשבספרות באופן אבסורדי יש לי 100).
הכי הכי הכי הכי גרוע - זה לא שאני לא יודעת\מבינה את החומר. כל הציונים האלו הם נובעים מטעויות טיפשיות של "לא שמתי לב"\"לא התרכזתי מספיק בשאלה".
אני רק מקווה שאצליח "להשתקם" בחופשה.
אגב, המחנכת שלי חושבת שההידרדרות הזאת קרתה בגלל מה שעברתי. כלומר, יותר נכון, מה שאחותי עוברת. היא חושבת שכל המצב לא עשה לי טוב ודרדר אותי מבחינה רגשית.
בחישוב שלי, יוצא שאני צריכה להשקיע כ5-6 שעות למידה ביום. אני מקווה שהמאמץ ישתלם!
אם לא, סתם חרשתי לחינם =\
אני לא מאמינה. אני, מירי, הולכת לחרוש!
אוקיי, משהו אחד קטן לפני שאני נגמלת מאינטרנט (תראו, זה או אינטרנט או לבלות עם חברים בחופש. זה לא יעבוד עם כל החרישות האלה).
אני צחקתי מזה בערך 10 דקות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'mAWESOME