העולם מעל הסטילטו |
| 11/2002
בניש - סיפור בהמשכים
לפני כניסת השבת קבעתי עם בניש שכשהוא חוזר מארוחת שישי אצל חברים הוא יעבור אצלי בדירה. הוא היה צריך לבוא ולקחת משהו.
אחרי התפילה בבית הכנסת, ואחרי ארוחת ערב אצל סבא-סבתא, נסעתי לנתניה לפגוש ידיד.
בדרך הבייתה, פתאום התחילו בי חששות, אולי הוא לא יגיע, אולי כל מה שיש ביננו (או בעיקר אין ביננו) זה סתפ פרי דמיוני והוא לא מרגיש ככה. וככה מלאה לבטים, ירדתי מאיילון בקק"ל.
קפצתי לג' (רמת אביב ג') לקיוסק לקנות שתיה, ושמתי פעמי לכיוון הבייתה, רואה על השעון של הפלאפון שהזמן משחק נגדי. הגעתי הבייתה הדלקתי את האורות, הדלקתי קצת נרות.
ולמדתי את פרשת השבוע לפני שיגיע בניש. אחרי רבע שעה החתולה נתקעה מעל המקרר ולא הצליחה לרדת, ואני שואלת בליבי למה היא לא יכלה לחכות שבניש יגיע ויעזור לי. ולא גמרה המחשבה לעבור בראשי, ובניש דופק בדלת.
דיברנו הרבה אתמול, מה הרבה - המון. ולשם שינוי לא הלכנו בכאלה מעגלים גדולים, אלא התחלנו להתקרב לנקודה האמיתית, אני והוא, הוא ואני.
בשעה שתיים הוא הזכיר לי שהבטחתי לו מסאג', ואני כמובן לא התנגדתי וככה שמנו פעמינו לחדר שלי, זה שמעולם לא דרכה בו כף רגלו.
אחרי המסאג', כיביתי את האור, והתכרבלנו מתחת לפוך, הוא מחבק אותי ואני שמה את הראש על החזה שלו. כל הלילה שמעתי את הלב שלו פועם, את האויר נכנס ויוצא מהריאות שלו, וראיתי את התלתלים השחורים שלו פזורים על הכרית שלי ואת החיוך, שמסתבר שנמצא לו על הפנים גם כשהוא ישן.
עכשיו אחרי שקמנו, אני צריכה להחליט איזה ויתורים אני מוכנה לעשות כדי להיות איתו ועל מה הוא מוכן לוותר, ואז נראה להן הדברים התגלגלו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
