העולם מעל הסטילטו |
| 11/2002
ומחר תזרח השמש מחדש
הנה המכתב ששלחתי לנייט, מישהו שהפך להיות חבר וירטואלי קרוב לאחרונה [לאחר עריכה קצרה של שגיאות הכתיב]:
אני כל היום חושבת למה אלוהים לא עשה לנו את החיים יותר פשוטים. למה הכל צריך להיות כל כך מסובך. לכל דבר שאתה עושה יש כל כך הרבה השלכות.
אנחנו צעירים מדי לחשוב כל כך רחוק,אני עדיין זוכרת מה לבשתי ליום הראשון בתיכון. החיים היו כל כך פשוטים אז, שיעורים, מורים, מה נלבש מחר, המבחן הבא בביולוגיה.
פתאום הכל הפך להיות כל כך מסובך. הייתי נותנת כרגע הכל, כדי לחזור תמימה כמו שהייתי לפני 5 שנים. להיות יום אחד עם הדאגות הכל כך שטויות שהיו לנו אז.
אני ובניש, הסיפור הזה כל כך מתוסבך, אין לי מושג מה לעושת הלאה, ואיך.
אני יודעת שאם אני אהיה איתו, האנשים שמסביבי יקבלו את זה קשה, ודם האנשים שסביבו. המשפחה, החברים. גרביל שלי שאל אם אני מוכנה לוותר על הפאבים בשישי בערב, ועל המסיבות. רציתי להגיד לו שאני אהיה אותו דבר, ונעשה כל מה שתמיד עשינו רק לא ביום שישי. ואני יודעת שיכול להיות שזה לא יהיה בדיוק ככה.
הרבה זמן לא הרגשתי את הדמעות ממלאות לי את הגרון כמו שהם עכשיו, ואין לי אומץ לבכות.
אני כבר גדולה עכשיו, אולי גדולה מדי.
אני מרגישה שהתבגרתי היום כל כך.
והנה מה שנייט כתב לי עם המון רגישות בחזרה:
אני מבין אותך... את לא יודעת כמה.
למה החיים כאלו מסובכים? אני ממש לא יודע. כאילו קראת את
המחשבות שלי: לא לפני הרבה זמן- הם היו פשוטים כל כך,
בלי לחשוב הרבה על כל דבר... בלי הצורך לעשות החלטות
שישפיעו על שארית החיים.
פשוט חייתי בשביל הרגע, בשביל להנות. תמיד ידעתי שיגיע
הזמן שבו אני אצטרך להחליט דברים- אבל זה תמיד היה
מתישהוא בעתיד הרחוק.
לא עכשיו. ותמיד ידעתי שיהיה לי זמן להחליט.
אני מרגיש כאילו התעוררתי יום אחד- ובלי שהרגשתי, עברו
להם שנתיים... שלוש - ופתאום אני נדרש להחליט דברים
חשובים; והחלטות משמעותיות. ואני לא מרגיש מוכן.
מה רוצים ממני? אני רוצה רק לחיות בשקט. לא רוצה להחליט
על שום דבר עכשיו.
אבל .. נו, כנראה שמגיע הזמן שבו מבינים שצריכים להתבגר
קצת מתישהוא- צעד אחרי צעד .
את הולכת לעשות צעד חשוב... אם את הולכת ברצינות עם
הבחור. רק תחשבי כמה את תצטרכי להקריב בשביל להיות איתו.
ואם את מרגישה שזה שווה את זה.
דת יכולה להיות דבר יפהפה, ועם זאת- גם יכולה לגרום
לפירוד ביניכם בשלב מאוחר יותר. את צריכה תמיד לדעת- שלא
משנה מה- סביר להניח שאם מתישהוא זה יגיע לבחירה בינך
לבין הדת- הוא יבחר בדת. עד כמה שזה נשמע רע. (זה לפחות
מנסיוני עם חברים דתיים - כן יש לי כמה כאלו. והם קנאים
לדת בטירוף).
רק את צריכה להגיע להחלטה.
אבל זה לא צריך להיות עכשיו ברגע זה. תקחי קצת זמן
לחשוב... ותגיעי למסקנות לבד...
קבלי חיבוק (וירטואלי)...
יהיה בסדר.
בבוקר תמיד הדברים נראים טוב יותר!
ניט עם עדיין לא אמרתי לך את זה, המון תודה על האוזן הקשבת הייתי זקוקה לזה (נואשות).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
