העולם מעל הסטילטו |
| 11/2002
קאמבק
אני חושבת שזה כבר הפך לאופנה חדשה. קאמבקים.
הם מופיעים כמו זבובים עם בו השביתה. ממלאים את העיר ואת הארץ. מזמזמים לך סביב עור התוף, ומאיימים עליך בהתקפות נוסטלגיה רגשניות, ולא תמיד רצויות.
זה התחיל עם צביקה פיק, והשירים המעצבנים שלו. המשיך עם האופנה החוזרת של חגורות הבטן העבות וחסרות הטעם, בגדים עם הדפסים משנות השמונים עם שילוב צבעים מזעזע (ירוק ורוד וכתום, אנשים קצת חוש אסטטי).
זה המשיך עם הקאמבק של שרה'לה שרון בעקבות "המצב". מין נוסטלגיה לארץ ישראל הישנה והטובה, בקצב הזה מכנסי זלמן וסנדלים תנ"כיות יחזרו לאופנה.
ועכשיו הטלויזיה מלאה בפינות הנוסטלגיה, של יומני מתושלח וכדומיו. והמון שידורים מתוכניות וסרטי עבר, שכבר זממן שכחנו (ניחא היו מחזירים את קישקשתא או רגע עם דודלי).
והיום בויי נט, סיפרו על הקאבק הגדול של הרשויות, עם המופע "השביתה הגדולה" בליווי להקת "הזבובים" ועם קמפיין לקידום המופע ברחובות הערים של חברת "זבל".
אבל יש כמובן צדדים טובים להתקמבקות:
מאמי הבלוגרים המצחיקה ביקום, חזרה לבלוגספירה אחרי העלמות מפתיעה לפני כחודש. אינני יכולה להסביר לכם את גלי ההתרגשות שעברו בקצות אצבעותי ובשערות רגלי, שראיתי במיילים "עדכון בבלוג של מאמי"
מרתה גם מרתה, הבלוגרית הכי אנינת טעם בבלוגספירה חזרה לה פתאום, כך ראיתי בעדכונים אחרונים, שנכנסתי לראשי של ישרא הבוקר.
וכנראה שגם אני נדבקתי, והחלטתי לעושת קאמבק גם כן, שימו לב קוראי היקרים, איי שם מעל לכותרת של הבלוג, קימבקתי את הסרגל של ישראבלוג.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
