העולם מעל הסטילטו |
| 11/2005
פרפרים בבטן
מרגש
מלנומה אהובתי – כן אני ידועת כולם כבר טחנו את הנושא הזה עד אבקה דקיקה, ובכל זאת, סוף סוף תוכנית ישראלית אמיתית, עם תסריט טוב (כמה שאפשר לקרוא לתסריט כזה טוב) בלי יותר מדי התלקקויות, בלתי יהודה, נינט, יב"ז ועוד כמה שחקנים שיכולת המשחק שלהם בא רק במקום השני אחרי היופי המטאורי שלהם. בלי פוליטקלי קורקט, אבל גם בלי לרדת נמול מדי בגסות הישראלית הכל כך אופיינית לנו. ועם יד על הלב, אני לא זוכרת מתי ישבתי פעם אחרונה מול המסך הקטן והרגשתי שתקוע לי דמעות בגרון, ועוד פחדתי לבכות כי צריך להיות חזקים בשביל נגה. לא מומלץ לבעלי לב חלש.
מרגיז
עקירת עצי זית על ידי מתנחלים – די זה כבר לא קטע פוליטי, וזה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של פלאחים. לא עוקרים עצי זית, כמו שלא אונסים נשים פלשתינאיות רק כי הם פלשתינאיות. זה מעלה בי קונוטציה כל הזמן של שריפת הספרים במלחמת העולם השניה, ואל תצעקו לי שזה לא על אותה מטבע, זה בדיוק. זה לחתוך בבשר החי של התרבות הפלשתינית ולירוק להם ישר בלבן בין העיניים.
מספרים כל שני איכרים שרבו על שטח אדמה נטוש, זה אומר שלי וזה אומר שלי, הולכים הנשים אל הרב שידבר אל האלוהים ויגיד למי משניהם שייכת האדמה. מגיע הרב לאדמת המריבה, יורד על ארבע ומצמיד את אוזנו לקרקע, ושומע את האדמה אומרת לו "לא אני שייכת להם, אלא הם שייכים לי".
מפתיע
שבת אצל ההורים – כנראה שאמא שלי מתחילה לאבד את השפיות שלה לקראת יציאתו של אחי לטיול הגדול באוסטרליה, מה שישאר אותה לבד עם אבא שלי והחתול שלהם לבד בבית (בגלל זה גם הגיע החתול מלכתחילה). עד כדי כך היא מאבדת את השפיות שהיא עשתה את הכביסה שלי בעצמה, ייבשה גהצה וקיפלה, פעם אחרונה שהכביסה שלי זכתה ליחס כזה היה בימי קורס הקצינות. ואם זה לא מספיק היא עמדה על הסירים והכינה לי ערמות של קופסאות של אוכל לקחת הבייתה. כנראה הזקנה לא רק מפחידה אותה, אלא גם השתלטה עליה לגמרי.
מלחיץ
יונית – אחת מהח'ברה של הרולר עשתה תאונה, עפה על הפרצוף שברה 4 שיניים עם השורש ואת הלסת. מאז אני בטראומה ולא מפסיקה לחייך למראה, וכל פעם שאני על הרולר אני מרגישה כאילו אני הולכת למות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
