| 12/2005
12 מלאו לנערה
בת מצווה לבת דודה שלי.
אני שונאת אירועים משפחתיים.
תמיד בסוף האירועים האלה שאני חוזרת הבייתה, החדר שלי הפוך עד אין קץ, מערימות הבגדים שמדדתי, בניסיון נואש למצוא את הבגד שבו אני אראה הכי רזה וחטובה, הכי ילד טובה, הכי שיקית ובצו האחרון ושיהיה לי הכי נוח, ויביא לי הכי הרבה מחמאות.
במדידות האין סופיות האלה, אני תמיד מודדת חצי ארון, הולכת תמיד על הדבר הראשון שמדדתי, נשארות לי תמיד 15 דקות לסדר את השיער בצורה כזו שהוא יחמיא לי כל הערב, ולא יהפוך לערימת תלתלים גי'נג'ים מצווחת שמתאימה למסיבת טבע, אבל לא מחמיאה באלבום המשפחתי, ולהתאפר בצורה שיעלים את שני החצקונים שיצאו לי בבוקר, את העיגולים השחורים שאני סוחבת שבועיים מתחת לעיניים, ושלא ייזל לי באמצע הערב.
אם הבלאגאן הזה לא מספיק, אני לרב חוזרת עם בחילה אחרי קצת יותר מדי אלכוהול, כי אם כבר אני תקועה שם, אז לפחות לשתות גם שיותר וויסקי על חשבון חתן או כלת השמחה (או ההורים שלהם), ובחילה של יותר מדי סושי לא הכי איכותי, וגם יותר מדי שוקולד להתביע את היגון שלי, אחרי שכל הברונקות והבז'ז'ניות למיניהן דאגו לנבור בחיי הרווקות שלי.
תמיד שאני חוזרת הבייתה אחרי האירועים האלה, אני נעמדת מול המראה בחדר שלי עם סיגריה ביד, כפיצוי על כמה שעות בלי עשן, כי אסור שסבא יגלה שאני מעשנת, ובודקת את ההיקפים שלי שוב פעם ושוב פעם, מנסה בכוח להכניס עוד יותר את הבטן פנימה כאילו זה יעזור וחוטפת דכאון שאני לא מושלמת כמו הבנות דודות שלי (1.70+++ בקושי 40 ק"ג).
ותמיד אני מחכה להכנס הבייתה כדי לתת לדמעות לזלוג, אחרי שההורים מורידים אותי בבית, ואמא שלי ישר אומרת כמה הייתי יפה ומקסימה, ויודעת שהיא אומרת שאת זה בעיקר כדי לנחם אותי, כי אני ידועה באנטיפטיות ובחוסר ההתאמה הברור שלי לשבט, ושאם משווים אותי לבן אדם רגיל אני אומנם יכולה לסחוט שריקות ברחוב, אבל אם שמים אותי ליד הבן דודות שלי, כולם יחמיאו לי על העגילים.
דווקא אתמול זה היה קצת שונה, כלומר הייתי צריכה לפנות את ערימת הבגדים והנעלים שנערמה לי בחדר לפני שיצאתי, וכמובן שרצתי אל הסיגריה, ואפילו מזגתי לי עוד כוס וויסקי, סתם כי החלטתי שמגיע לי.
שתיתי רק שמפניה אתמול, ובאמת נראית נפלאה, והבן דודות שלי איחרו כמעט בשעה, ובשעה הזו כולם באו ואמרו שאני נראית חתיכה אמיתית, אפילו הסבתא של בת דודה שלי, שהייתי בהלם שהיא זוכרת איך קוראים לי, אמרה שנראית מדהימה.
והבנות דודות שלי עשו את הטעות הכי גדולה באירוע משפחתי ושתיהן הגיעו עם מיני קצת יותר מדי קצר, וספגו הרבה מאוד הרצאות על צניעות, ואישתו של בן דוד שלי תפחה (ולא מהריון) בעודי הצטמקתי, והפגנתי שיק של חולצה סינית מקטיפה מכנס שחור ונעלי עקב אדומות גבוהות.
הייתי נחמדה, ושוחחתי עם כולם לפי הפרוטוקול של הפוליטיקלי קורקט. סיפרתי לכולם כמה טוב לי, וכמה העבודה שלי טובה והחברים שלי טובים, והציורים שעשיתי ומכרתי. ונראה שפתאום במקום שכולם ירחמו על החיים השונים שלי, כולם פתאום קינאו בי, שאני חיה את מה שרציתי.
ושההורים הורידו אותי בבית, אמא שלי לא אמרה כלום.
סתם הסתכלה וחייכה.
והרגשתי שפעם ראשונה ב-26 שנה, ניצחתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
