העולם מעל הסטילטו |
| 12/2005
עניין יחסי
הכל זה עניין יחסי, בקיצר הנה תרגיל שברים מכיתה ד'.
זה אל שבארץ המשכורות יחסית נמוכות, אלא שבארץ באופן יחסי אתה יכול לחיות פחות טוב מהמשכורת.
אם בעבור שעת עבודה בארה"ב אתה יכול לקנות שתי ארוחות במקדונלד'ס ובארץ אתה צריך לעבוד שעה וחצי כדי לקנות ארוחה אחת. איפה מרוויחים יותר?
אם בארץ אתה צריך לעבוד מחצית מהחיים שלך כדי לקנות בית, וגם זה אם משכנתא, ובארה"ב עשר שנים בעבודה ממוצעת, ובלי להדק את הכיס יותר מדי אתה מקבל בית פרטי בפרבר, איפה יותר טוב?
אז נכון כאן יותר קשה, מה שכתבי בתמצות יכול להיות נכון גם על המכוניות, והאוכל, והבגדים ואני יכולה לכתוב עוד יליון וחצי דברים.
וכאן נכנס האבל.
אבל שם אין ביטוח בריאות בחינם, ושם אין מינוסים אישור להכנס למינוסים כמו שכאן, ושם אין ביטוח לאומי ודמי אבטלה כל כך גבוהים, ושם אין הנחה במשכנתא לזוגות צעירים, ומענק לימודים לחיילים משוחררים והרשימה לא כזו קצרה מסתבר.
בסופו של דבר הרב נובע מאיך שמנהלים את התקציב, איך מנהלים את המשכורת, וכמה באמת מכונים לעבוד. אם הזמן אני מגלה שיש לא מעט אנשים שלא יסכימו לעבוד בכל מקום, גם אם המינוס בבנק תופח.
לא כולם, אבל חלק, לא היו מגיעים למצב הזה אם היו יודעים להתנהל יותר נכון, היו לומדים לוותר על מותרות כשאין ברירה, ולא שכבר חוסמים להם את החשבון. אם היו מלמדים את האנשים במדינה שבמקום להכנס למינוס אפשר לחסוך. ולשמור למצבי חירום. אם אנשים היו דואגים לבטח את בריאותם ורכושם בטרם יקרה אסון.
וזה לא שאני חושבת שאין עניים במדינה, יש וצריך לעשות משהו איתם. אבל להאשים את המדינה בהכל, זה לא הפתרון.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
