העולם מעל הסטילטו |
| 4/2003
מי זה החמור הזה
שלום נעים להכיר, טילוי (TLV), אתון ארץ ישראלית מצויה. נכון חמורים ובעיקר אתונות אינם נפוצים היום כפי שהיו בעבר, אבל הם הרבה יותר מציאותיים ומצויים ממשיחים שמזמן כבר עברו מן העולם, ולא בטוח שיש להם כוונה לחזור.
גם אני האמנתי פעם במשיח, האמנתי שמישהו יבוא ויגאל ויציל אותנו, ואז הכל יהיה פה יותר טוב. אבל במשך הזמן התבדתי ואיבדתי את החלום של המשיח, וגם אלה שהאמנתי בהם שאולי יש סיכוי שהם אדוני האבוד, איכזבו.
וככה נשארתי לי, אתון בודדה בלי משיח, בארץ הקודש, שבתקופה האחרונה אני די תוהה מה בדיוק קדוש בה, כי הכל כאן נראה לי מושחת ומקולקל והרוס.
אתון קצת טיפשה, קצת נאיבית וקצת מיואשת, כמו כולם. לא כל כך יודעת לאן ללכת, ומרגישה שרוב הזמן היא הולכת במעגלים.
אבל הנאיביות מניעה אותי קידמה לאיזה שהוא כיוון. אני רוצה להאמין שעם קצת רצון ועם קצת מזל והמון כוונה טובה נגיע בסוף למקום טוב יותר.
אז עד שאני אמצא את האדון שלי, המשיח הלבוש בלבן, שייתכן כי עבר כאן לפני מספר ימים, אך אושפז בכפייה בגין חוסר קשר למציאות, אני קצת מנקה וקצת מסדרת וקצת משפצת, מנסה שיהיה כאן קצת יותר שמח וקצת פחות עצוב, קצת יותר אופטימיות וקצת פחות ייאוש.
אז אתם מוזמנים להשאר, לעקוב ולראות, איך אני אוחזת את המכחול עם הצבע הורוד, ומוחקת לאט לאט את האפור.
ולכל קוראי הנאמנים, שליוו אותי לאורך כל גילגולי (מי שעדיין אל גילה אני היא אל אחרת מאשר התל אביבית), מבטיחה לעדכן יותר כמו בימים הטובים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
