העולם מעל הסטילטו |
| 4/2003
צבעים חוטים יין וקרקרים
הבוקר התחיל בעצם בלילה.
לא יכולתי לישון.
היו לי חלומות מוזרים על אירועי יום המחרת, והנה מובאות לפניכם כמה דוגמאות לחלומות הזוועה שהצלחתי לחלום בחצי שעת השינה היחידה שישנתי באותו הלילה:
אני תולה את התמונות בבוקר, מגיעה בערב לסדר את התמונות וכל הקנווסים (בדי ציור) ריקים ולבנים עומדים על הקיר.
אבא קונה כיבוד מקולקל וכל השירותים מבלים בשירותים, בעקבות כך אני מעבירה לשם את את התערוכה.
איך שכל המוזמנים מגיעים לפתיחה כל התמונות מחליטות ליפול וגם התקרה.
בקיצר מי רוצה לישון כשיש לו חלומות נוראיים שכאלה.
בשבע בבוקר כבר הייתי על הרגליים, לבושה בג'ינס וחולצת טריקו מוכתמת בצבע וסנדלי פלטפורמה. חוש הסטייל שלי אבד בערב קודם.
העמסתי את כל 23 הציורים לאוטו של אבא, ושלחתי את ציוריי איתו על פני המים, בעודי מחכה ליויו שיבוא לאסוף אותי לכיוון תל אביב.
את המשך הבוקר העברתי בחזקת תמונות ביד אחת וקשירתם בחוטי ניילון ביד השני. ובעליה וירידה מהסולם כדי לבדוק שהכל ישר ותואם.
הגעתי הבייתה נסעתי לפתח את התמונות שצילמתי אחרי התלייה, ורצתי לסדר את הכל בתיק עבודות הלכין את ספר המבקרים, התלבשתי התאפרתי, ושוב הייתי בבית דניאל.
הלחץ גבר עליי, הרגשתי איך החזיה מאיימת לנקב לי את השדיים, ואיך השרשרת חונקת לי את הצוואר, ואיך עוד שניה אני מתעלפת.
רגע לפני הקריסה הטוטאלית, הופיעה מלאך בדמות שר, חברתי הטובה, עם ג'וינט קטן להרגעת העניינים. חזרתי לאולם כולי מרחפת ומאושרת וכל הציורים מקיפים אותי בשלל של צבעים וגוונים.
משעה 19:30 ועד השעה 23:00 פשוט ריחפתי לי בין האנשים, אני אל זוכרת מי בדיוק היה, מה הוא בדיוק אמר וכו'. האולם הוצף באנשים מכל הסוגים.
את הערב סיימתי בצניחה טוטאלית לתוך המיטה, בלי בגדים אבל עוד לפני שציחצחתי את השיניים.
למחרת כולם התקשרו לומר לי כמה נפלא הכל היה.
ותודה מיוחד לקוראי שהגיעו, אספוס, פמה, מגה קרון וייתכן אחרים שלא ידעתי עליהם (עדיין).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
