פעם אחת אני רוצה לחזור הבייתה אחרי העבודה,

לקחת בקבוק בירה מהמקרר,

לזרוק את נעל ימין באמצע המסדרון,

ואת הנעל השמאלית ליש שולחן הקפה בסלון,

לפתוח את הכפתורים של החולצה,

ולתת לכרס הקטנה של הבירה לצאת החוצה,

להזרק על הכורסה בסלון,

רגל אחת על השולחן רגל,

לפתוח את ערוץ חמש פלוס גולד פלטינה,

על משחק כדורגל אפילו מחודש שעבר,

ולגרבץ.

אולי אפילו לשחרר כמה גרעפסים באמצע,

אולי להעביר לערוץ אגו,

ושאני ארעב אני אתקשר ואזמין פיצה.

אבל אני חוזרת הבייתה עם תיק ענק, שמכיל בערך חצי חיים, הבגדים שהלכתי ללופ אתמול, ובושם, ודורדוארנט, ותיק איפור קטן, ותיק קטן עם החומר של העדשות, וקלסר ענק וכמה ספרי לימוד, וטישו, וקופסה של האוכל לארוחת צהריים ועוד כמה שטויות.

אני יורדת מהסטילטו, הולכת לחדר שינה, מחזירה את הסטילטו התורניים למגירה, משחררת את החזיה, שמה חולצת גופייה, ומכנסונים קצרים, מורידה את התכשיטים ומניחה אותם על השידה שליד המיטה. מורידה עדשות ומחליפה למשקפים.

הולכת למטבח, רוחצת כלים, מעמידה סיר עם אוכל למחר, מכינה את חומר הלימוד למחר, מדברת עם לופ, נכנסת להתקלח, מכינה גם לי ולו משהו קטן וטעים, בוחרת בגדים למחר, נכנסת להתקלח, שמה עדשות, מרוחת קרמים, עולה על סטילטו, ונוסעת ללופ.

ושאני מגיעה אליו, הטלויזיה עוד רצה על משחק כדורגל, או איזה תוכנית בערוץ אגו, ויש בקבוק של בירה על השולחן, והוא שואל אם בא לי להזמין פיצה.