אף פעם אני לא אהיה הכי יפה, שמנמונת ג'ינג'ית מתולתלת עם חזה גדול מעולם לא היה סטנדרט היופי המקובל במחוזותינו. למרות שכל בני הזוג שהיו לי בחיים היו יפים ואף הרבה יותר מזה (וכן גם אתה).

אף פעם אני לא אהיה הכי חכמה, כולה חתמת בביטוח שמנסה להוציא את התואר הראשון שלה בכלכלה בגיל 28, יש עוד שורה של אנשים שאני מכירה שעוקפים אותי בהליכה בתחום הזה (גם אתה, אפילו אם אתה מזלזל בזה), חלקם יסתכלו עלי מלמעלה בזלזול, כולה חתמת ביטוח שבקושי מצליחה לסיים את התואר שלה בכלכלה. אבל כל בני הזוג שהיו לי תמיד היו חכמים ממניף אולי כי אני גם לא טיפשה, ואני לוקה באותו החטא של זלזול בטיפשים ממני.

אף פעם אני לא אהיה הכי מופרעת, למרות האופנועים והרולר וכל שאר השטויות שאני עושה, בפנים אני תמיד אני אלך שני צעדים ליד קצה הצוק אבל אף פעם לא הגיע ממש לקצה.

אף פעם אני לא אהיה הכי טובה, גם אם אני התעסקתי עם נוער במצוקה, וגם אם אני מאמינה בסוציאליזם וגם אם הייתי פעילה פוליטית, יש אנשים שהם טובים ממני, שהם מוסריים ממני, שהם ערכיים ממני.

אף פעם אני לא אהיה הכי מוכשרת, כי על החלומות שלי שהניעו אותי כל החיים ויתרתי כבר מזמן.

אבל אני לא אוותר על להיות הכי מיוחדת לפחות למישהו אחד, שיאהב אותי באמת.

אריק ברמן אמר שאהבה זה לילדות בנות 17, אני עדיין לא מוכנה להשלים עם זה, אני עדיין חולמת על אביר שיבוא על סוס לבן ויעטוף אותי באהבה שלו.

חשבתי שמצאתי אותו.

אני כבר אל בטוחה.

אם הייתי מור, לא הייתי נותנת לי להתבשל בעצמי אפילו לא רגע, הייתי רץ אלי בחזרה אחרי שתי דקות.

אבל אם הייתי מור אחרי שתי הדקות שהיית רץ בחזרה, בטח הייתי בועטת בך בכל המדרגות למטה.

כולנו נפגעים ברגעים כאלה ואחרים בחיים שלנו. יש כאלה שנפגעים יותר, יש כאלה שנפגעים פחות. יש פצעים שנשארים לנצח, אבל לומדים לחיות איתם ולהתחזק מהם.

אבל אצלך, הפצע שלך גורם לך להסגר ולפגוע במי שבאמת אוהב אותך.

באם אתה באמת אוהב אותי?

אמרת שכן, אני לא בטוחה שאני מאמינה לזה.

אם היית אוהב אותי לא היית מסתיר אותי כל כך הרבה זמן. לא לא אכפת לי שאתה יוצא אם החברים שלך להיפל אני בעד, ולא אכפת לי שאנחנו לא יוצאים. אכפת שלי שאחרי שלושה חודשים, עדיין לא מצאת לנכון להפגיש אותי עם החברים שלך, ואתה הולך לבלות איתם בפאב מספר לי כמה כיף היה, ואותי משאיר מאחור. האם אתה מתבייש בי, האם אתה מפחד מהביקורת שלהם, או אולי אתה פשוט מפחד שיבינו שאתה מסוגל לאהוב?

אם היית אוהב אותי לא היית מתייחס אלי כמובן מאליו. היית מחזר אחרי, היית מפנק אותי (ופינוק יכול להיות בסמס הכי קטן, או בנשיקת לילה טוב, או עושה את הבדיקה שביקשתי ממך לעשות כבר לפני חודשים וחצי). ולא היית נותן לי נשיקה שאני נכנסת אליך, שם סדרה בטלויזיה ומשתיק אותי שאני מנסה לדבר. ומחכה עד שאני אזום סקס, ואחרי הסקס שם סדרה אחרת עד שאני נרדמת.

ואולי זה סתם בראש שלי, ואולי לא.

ואולי אתה אוהב אותי, אבל לא יודע איך להראות לי את זה.

כי אם היית מראה לי את זה, היה לי הרבה יותר קל, מאשר להתהלך שלושה חודשים בלי לדעת בכלל איפה אני עומדת, ומה אתה מרגיש כלפי. ולגרום לי לשלוח הודעות במסנג'ר שנובעות מחוסר ידיעה.

התאהבתי בך. האמת היא שבכלל לא התכוונתי. כלומר בהתחלה בכלל לא התכוונתי לצאת איתך בפעם הראשונה. אני שונאת דייטים, אבל שדיברנו בטלפון היית נשמע דווקא בסדר, ושירי אמרה לי שהגיע הזמן שאני אתחיל לבטוח באנשים, ואפילו להפתח אליהם.

התמונה שלך נשען על האוטו מתחת לבית שלי, ומגע הידיים שלי שנתת לי אותם בפעם הראשונה באמצע הרחוב, עוד חקוקה לי עמוק בתוך הלב.

לא התאהבתי בך מייד, די נלחמתי בזה, גם לי כמוך יש פצע ענק ומדמם, של אהבה נכזבת, שגרמה לי לפחד להתפתח למישהו אחר. אבל היית טוב מדי מכדי לוותר עליך. ואני אפילו זוכרת את הפעם ששכבנו במיטה, שניה אחרי הסקס ואתה עוד היית מעלי ובתוכי, ורציתי ללחוש לך באוזן אני אוהבת אותך,

אבל לא עשיתי את זה, וגם אתה לא.

כמו שהיו עוד המון דברים שרציתי להגיד ולא אמרתי.

הייתי מוכנה לעשות בשבילך כמעט הכל. ושהייתי חולה הלב שלי יצא מדאגה, ומחוסר אונים כי לא יכולים להקל, ולמרות שהיו לי כמה צרות יותר מטרידות באותו השבוע, כל מה שחשבתי עליו זה אתה. ושהיה לך רע רק חשבתי איך אני יכולה לעודד אותך, ושהיה לך טוב איך אני יכולה לחגוג איתך. ושאמרת שאתה רוצה לרזות איך אני יכולה להכין לך מטעמים שלא ישמינו.

אבל אתה התייחסת אלי כמובן מאליו, והדחקת אותי לפינה.

ורציתי להגיד אבל לא ידעתי איך. ותמיד זה יצא שאמרתי את מה שלא רציתי.

ושהתלוננתי, רק רציתי שתבין שאני אוהבת אותך, ואני רוצה שתשים אלי לב.

וגם עכשיו אחרי הימים האחרונים, אני בקושי מסוגלת להתרכז, כי למרות הכל אני אוהבת אותך ולא רוצה אף אחד אחר, ומוכנה ללכת איתך צעד צעד, ולעטוף לך את הפצעים בחום ואהבה, וללמוד יחד איתך לאהוב. גם אם זה לפעמים קשה, וגם אם לפעמים באמצע נפגעים.

אבל כיבדתי את זה שמגיעה לך הזמן של עצמך. וישבתי בשקט.

ואתמול שכבר לא יכולתי והדמעות התחילו לזלוג, אותם דמעות שפעם אחרונה שזלגו ככה, היו אחרי שהייתי בבית בירושלים שלי ושל קובי, והכל כבר היה ארוז, ונשארה שם רק מיטה ושרפרף וספל אחד, והבנתי שאחרי כל העליות והמורדות, אני וויתרתי על הכל, וזה רק השאריות של האהבה הגדולה שהייתה לנו. ולא נתתי לעצמי לבכות עד אחרי שהוא כבר הלך, והאורות של האוטו שלו לעמו בקצה הכביש, בכיתי בלי שהוא יראה.

והראשון שהעזיתי להפתח אליו עוד פעם היית אתה. נכון יצאתי עם עמי לפני כן, אבל הוא היה מבחינתי סטוץ מתמשך, או חברות עם סקס, אבל לא אהבתי אותו, ובטח לא נתתי לא להכנס אלי פנימה.

ואתמול שהדמעות זלגו, רציתי שתבוא ותנגב אותן, ותגיד שאתה אוהב אותי, ואני אטמון את הראש שלי בתוך החזה שלך ואנשום עמוק את הריח שלך, ואבכה, כדי שכל הכעס הזה שנוצר ביננו יזלוג החוצה. ואני אחזיק לך את היד, והיד שלי תעלם בתוך היד הגדולה שלך, כמו שאני אוהבת לעשות כשאנחנו מול הטלויזיה. ושתגיד לי שאתה יודע שיהיה קשה, אבל אתה אוהב ומוכן לנסות.