העולם שבפנים

חטפתי עוד דו"ח.

הכל התחיל בשבע בערב. נכנסתי למכונית, התנעתי, ועברתי למצב טייס אוטומטי.

בעודי מזגזג בין הנתיבים חשבתי לעצמי - בנאדם, הישמר לך משוטרים זדוניים המתרגשים ובאים לעולם!

אך עצמי השיב לי - תרגיע! אתה הרי מכיר את הדרך, ואם תהיה ניידת תספיק לראות אותה מבעוד מועד...

בין רגע נחה דעתי ולחצתי על הגז, ובראותי את המכונית מלפני מתמהמהת משום מה, מייד התחברתי לצד הישראלי שבי וצפרתי בחדווה.

וראו איזה פלא! ככל שהגברתי את המהירות העסק הפך קל יותר. חתכתי את הנתיבים כסכינו של מוהל מיומן, וסחררתי את הנוסעים לידי משל היו בלרינות חסרות שיווי משקל.

כנראה שבכל זאת הגזמתי במקצת, וכמו איקרוס "טסתי" גבוה מידי.

לאחר שסבסבתי מכונית מימיני, עברתי לשמאל, לימין ושוב לשמאל שמעתי לחרדתי מערכת כריזה הקוראת לי להאט. מה שרק העלה לי את הקריזה.

העפתי מבט לימין וגיליתי לתדהמתי מכונית הנראית רגילה לכל דבר ועניין שועטת לצידי,  ובתוכה ברנש אחוז מיקרופון. מה זה צריך להיות?

ניידת סמויה!!!!1

המשטרה עשתה עוד צעד אחד קדימה בדרך להפוך לסוכנות חשאית. עצרתי בצד, אחרי הבולשת, ועטיתי על פניי ארשת רצינית.

כמובן שמייד הגיע ההליך השגרתי של: "רישיונות בבקשה" (הנה, קח, אבל רק בגלל שאתה כ"כ מנומס) "למה אתה עוקף מימין?" (בשביל לגוון) ו- "אתה יודע שנהגת במהירות 97 קמ"ש בשטח עירוני?" (וואלה? הפתעת אותי, הייתי בטוח שתפסתם אותי כשהייתי על  110).

לאחר ההליך הפורמאלי, הגיע נאום המוסר ודברי הכיבושין הלעוס עד לזרא, עם השטיקים הרגילים.

ואז הגיע תורי. בתור ספתח יצרתי רושם של אמינות, והצהרתי כי אני על הכביש מעל 7 שנים וללא אף עבירת תנועה - ואף הצעתי לו לבדוק את זה.

הוא אכן אימת את דבריי, ולאחר מכן לא נותר לי אלא להתנצל, להודות בטעותי ולקוות ש"מודה ועוזב אופקים" אממ, התכוונתי ירוחם. הוספתי שזה ממש לא מתאים לי, כי אני נהג כ"כ זהיר בדרך כלל, ואני פשוט המום מעצמי.

כנראה ששוטר הגסטאפו התרשם ממני לחיוב, כיוון שהוא ויתר לי על המהירות המופרזת ועל חוסר איתות, וקנס אותי על עקיפה מימין בלבד.

בסופו של דבר יצאתי ממש בזול מהסיפור, עם קנס של 250 ש"ח, במקום קנס גבוה בהרבה + זימון  למשפט.

מסתבר שיש ניצוץ יהודי אפילו בלבבות האפלים ביותר של שוטרי החרש, הרהרתי לעצמי, ונתתי עוד קיק דאון.