העולם שבפנים

מערכה ראשונה

"מי שאינו אוכל חמין, צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין. וכל המאמין, צריך לבשל ולהטמין, לענג את השבת ולהשמין, ויזכה לקץ הימין"

(הרז"ה בפרק שלישי במסכת שבת)

מערכה שנייה

צ'ולנט. עיסה לא ברורה שמורכבת ,ככל הנראה, מסוג חדשני כל שהוא של תפו"א ובשר. מקור השם חמין הוא בשילוב השפה האנגלית והעברית: חם+in=חמין. עם התפתחותו, החמין הפך עד היום לסמל מין ולתשוקה עזה, ומכאן יש גורסים שמו (חם-מין). מאכל מאד פופולארי על בני הישיבות (כנראה בגלל השעות הארוכות של הסדר שאחריהן הבחור מבלה בבית הכיסא) ובמיוחד בשעות הקטנות של הלילה בליל שישי. בחלק מהישיבות קיימת מסורת של מוכרי צ'ולנט שמגיעים לישיבה עם מכוניות חבוטות ומציעים לראווה את מרכולתם החבוטה עוד יותר.

חוקרים רבים שגילו את ערכו התזונתי של החמין כבר הסכימו שמקומו האמיתי הוא באסלה.

(מתוך אין-ציקלופדיה)

מערכה שלישית

ייקחני אופל, לו ידעתי מה מוצאים החרדים בתערובת המגעילה הזו של שעועית, תפוחי אדמה ועוד איזה דרעק, שהם מתנפלים עליה שוב ושוב, בכל הזדמנות: בברית, בפדיון הבן, בבר מצווה, בסיום, בליל שישי, בנסיעה לקברי צדיקים- - איפה לא?!

מילא בשבת, כשאסור לבשל, זו האפשרות היחידה הנותרת, אם רוצים אוכל חם. אבל להפוך זאת לתפריט הקבוע, בכל הזדמנות, חגיגית ולא חגיגית?!... חרדים מטומטמים!! באמת לא שמעתם מימיכם על אוכל גורמה אמיתי?! אף פעם לא ישבתם במסעדה, חוץ מהטינופת ב"הדר גאולה" שם?! מעולם לא טעמתם כבד אווז, מוח עגל, סביצ'ה, קרפצ'יו, שליו, טרטר...

ואולי אתם מתעקשים על הצ'ולנט שלכם, רק כדי שבסיום הארוחה תוכלו ליהנות מהנפיחות הריחניות אחד על השני. נשיאים ורוח וגשם אין...

נתעטש מלמטה - סימן רע לו, אומרים חז"ל, אבל לכם יש כנראה שו"ע משלכם... נו, שיהיה לבריאות!

(הרב הגאון)

תגובתי: הקישקע שלי התהפך בקרבי ומעי חמרמרו ונפלו לביצה הרותחת מזעם על הדברים השערוריתיים האלה. איך הוא לא מתבייש, קרוץ החומר שמן תפוח האדמה ממנה בא ואליה ישוב לדבר כך על היצירה האלהית! בכל שבת יושב הקב"ה ומריח את ריח הניחוח של הקרבן (אשכרה קרבן) שמקריבים לו החרדים ובזכותו מקיים אותך, בעל מוח עגל שכמוך!

מערכה רביעית

"בצהריים, כפיצוי יעלה ההבל/ ממאכל יציר-אלוה/ זה היום תאכל בו צ'ולנט!/ צ'ולנט הוא ניצוץ אלוה/ מגן עדן טעמו!.../ צ'ולנט הוא מאכל שמיים,/ שהאל, הוא בכבודו, את משה, לימד לרקוח/ במרומי ההר סיני/ שם נתן גם בקול רעם את עיקרי האמונה הטובים, ואת עשרת הדיברות.../ צ'ולנט הוא האמברוזיה הכשרה לאל אמת/ לחם עונג של גן עדן..."

(היינריך היינה)